אוהבים כסף!


פרשת השבוע עוסקת בשעות השהות האחרונות של בני ישראל במצרים. שלושת המכות האחרונות, ארבה חושך ובכורות, מתוארות בפרשה, ציוויים ראשונים של הבורא אל העם, והשחרור יוצא לדרך. אם נעיין בפרטי ההתרחשויות נשים לב לדבר הטעון ביאור. קודם ההודעה על המכה האחרונה, מכת בכורות, מצווה ה' את משה להורות לעם לבקש מהמצרים כסף וזהב. 

דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב: (יא, ב)

את הלשון המיוחדת 'דבר נא' מסביר רש"י בשם הגמרא: 'אין נא אלא לשון בקשה. בבקשה ממך הזהירם על כך. שלא יאמר אותו צדיק אברהם 'ועבדום וענו אותם' קיים בהם 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול' לא קיים בהם'.

 פרשה זו זקוקה להבנה. ראשית, מדוע על מנת לקיים את ההבטחה לאברהם אבינו זקוקים הבנים לסובב בבתיהם של המצרים הרשעים ולקבל מהם את כספם? האם אין דרך אחרת להעשיר את העם? הלא דבר אינו מונע מהשי"ת להמציא להם כסף רב באופן אחר? 

שנית, מה פשרה של הבטחה זו? האם אכן ניתן לפצות את העם על תקופתם הקשה בכסף וזהב? כיצד 'יציאה ברכוש גדול' מהווה ריכוך לקושי של העבודה והעינויים שעברו? 

הערה נוספת מתייחסת לצורת ההוראה לבני ישראל. דבר נא – לשון בקשה. מדוע צריך משה לבקש מהיהודים להשיג את הכסף? ממתי צריך לבקש ממישהו שיאות להתעשר? לכאורה, ברגע שקיבלו העם את ההוראה לקחת את כסף שכיניהם היו אמורים לעשות זאת במהירות ובשמחה, לשם מה הבקשה המיוחדת? 

מפרשי התורה עונים על שאלות אלה בצורות שונות, אך יתכן שנוכל לטעום יחד הבנה חדשה, שתסלול גם לנו, דרך בעבודה העצמית. 

בפרשת שמות תיארה התורה את מצבם של בני ישראל כקצרי רוח ונתונים בעבודה קשה, מצב שמנע מהם להתייחס כראוי אל דברי משה ולא אפשר התבוננות נאותה במתרחש סביבם. 

כעת, לאחר שנים של עבדות ושפלות, שנים של העמסה קשה מצדו של פרעה מלך מצרים שמנעו את רצון החיפוש והאתגר מהעם, הגיע זמנם לצאת לחרות. הגיעה השעה בה עליהם להתכונן לקבלת עול התורה והמצוות. 

את הקשר הנכון עם הבורא יש ליצור מתוך עבודה, מתוך מאמץ ובניה. יצירה כזו יכולה לנבוע רק מרצון להתקדם, רצון להשיג עוד ועוד מעלות ודרגות. כיצד ניתן לגרום לעם שהתרגל לבצע פעולות רובוטיות חסרות תכלית, להתחיל ליצור ולהתקדם בכוחות עצמו? מה יניע את הרגשות הלב הקפואות, את תחושות ההתקדמות והשאיפה ליותר ש'התאבנו' אחר עשרות שנות עבדות? 

בכסף, מצאנו תכונה מעניינת. הכמות שיש לאדם, אינה משנה, הוא תמיד ירצה עוד. 'יש לו מנה – רוצה מאתיים', הכסף מעורר אצל האדם רצון ליותר, סכום הכסף שיש לאדם, מעורר בליבו את החשק להוסיף עוד יותר לאוצרו.

יתכן, שכאשר בני ישראל סיימו את שעבודם, במידה מסוימת, לא היה להם חשק לכלום. לא להתקדם, לא להיבנות, כלום. הצורה לעורר אצלם את הרגשות הרדומים הייתה על ידי עידודם להתעסק בכסף. צאו, בבקשה, למרות שאתם מרגישים חלשים וחסרי כח. צאו להשיג כסף! תבקשו מהשכנים, תפנו לחברים, לכו להרוויח כסף! העיסוק בכסף יעורר אצלכם את הרצון להשיג עוד, את החשק להתקדם ולבנות. 

לאחר שהרצון נדלק, ממשיכים הם ל'ביזת הים', כמויות אדירות של כסף וזהב שהמתינו להם על שפת הים. הון רב שגורם להם להמשיך ולהתאמץ, להתכופף ולסחוב, עוד תכשיטים ועוד יהלומים, עוד זהב ועוד מטמונים. 

ואז... כאשר כולם עשירים ועמוסים בכסף רב, הם מוצאים עצמם במדבר. לבד. מקום בו אין ערך לממון, אין מה לעשות עם הרבה כסף. כולם מיליונרים, אך אין לכך משמעות. 

כעת הגיעה השעה להשתמש ברצון ההישגיות שפותח בשבועות האחרונים. כעת הגיע הזמן לנתב את היצרים ש'נדלקו' על ידי העיסוק בכסף ובזהב, לעבודת ה'. לנתב אותם לקבלת התורה, לרצון להשיג קדושה ויראה, ולא לשבוע ברוחניות.

 כך לומד רש"י את הסבר הפסוק בקהלת 'אוהב כסף לא ישבע כסף' (קהלת ה ט): אוהב מצות לא ישבע מהם, אוהב תורה אינו שבע בה.

 האהבה לכסף עומדת כמשל לרעבון האוחז באדם הלומד תורה והעוסק במצוות. חוסר השביעה הזה הוא האידיאלי ביחס לתורה ומצוות, רצון בלתי נשלט להשיג עוד, רעב שאינו יודע שבעה ומבקש להתעשר בידע רב. 

זוהי קריאתו של החכם מכל אדם, שלמה המלך: אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה: אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וְדַעַת אֱלֹקִים תִּמְצָא: (משלי ב, ג-ד). 

אם נשכיל להשתמש ברצון הביקוש לכסף ולמטמונים ולרצות עמו קרבת אלוקים, נזכה להתעלות ולהקדם, לבנות ולהיבנות. 

התובנה שעולה מתוך נקודת מבט זו, יסודית ומשמעותית עד מאוד. במהלך חיינו אנו מתמודדים עם תכונות מסוימות שנראות לנו שליליות, לפעמים אנו מנסים להתעלם מהרגשות והתחושות הללו ומתאמצים לכבוש אותם. 

ההכנה לקבלת התורה מלמדת אותנו שהתפקיד שלנו אינו להתעלם מהכוחות שלנו אלא ללמוד איך להשתמש בהם כראוי. 

בשם בעלי המוסר נוהגים לומר כי שבירת מידה רעה מביאה שתי מידות רעות – שני החצאים של המידה השבורה... 

המטרה שלנו היא למקסם את כל יכולותינו וכוחותינו למטרה הגדולה של עבודת ה' וקרבתו, להתרומם עם כל הכוחות המיוחדים שקיבלנו במתנה מהבורא, ולייחד את כולם למען שמו.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.