ארבעים ושמונה מדריכים


ארבעים ושמונה ערים עמדו מוכנות לקליטת רוצחים בשוגג.

וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶר תִתְנוּ לַלְוִיִם אֵת שֵש עָרֵי הַמִקְלָט אֲשֶר תִתְנוּ לָנֻס שָמָה הָרֹצֵחַ וַעֲלֵיהֶם תִתְנוּ ארְבָעִים וּשְתַיִם עִיר: (במדבר, לה, ו)

היה חילוק בין סוגי הערים. שש מהן קלטו את הרוצחים גם בסיטואציה בה לא היו מודעים לכך שזו עיר מקלט. ארבעים ושתיים הערים הנוספות קלטו רק 'מדעת'. אך בסך הכל ארבעים ושמונת ערי הלוויים התאימו למשימה – קבלת הרוצח בשוגג.

המספר 'ארבעים ושמונה' מוכר לנו ממקומות נוספים. כפי שמפנה את תשומת ליבנו הגאון רבי יוסף צבי הלוי דינר זצ"ל, ראב"ד לונדון.

ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל (מגילה, יד, א). ארבעים ושמונה נביאים. יודעים אנו ש'צירופי-מקרים' כאלה אינם במקרה. ואכן, קו רציף מאחד בין תפקידם של ערי המקלט לתפקידם של הנביאים.

נביאי ה' עמדו והורו לבני ישראל את המעשה אשר יעשו. מתוך בנייתם האישית ומתוך מדרגתם הרוממה והנעלה זכו להעביר מסרים לדורות, מסרים המדריכים את כל העולה במעלות בית א-ל כיצד לעשות זאת נכון.

גם הגלות ששלחה את הרוצחים לחיים משותפים עם הלוויים, משרתי ה', באה למטרה דומה.

הרציחה בשוגג, אמנם אינה בכוונה, אך מעידה היא על זלזול מסויים בחיי-אדם. אם הזהירות מהרג היתה מוטבעת בדמו של הרוצח, הוא לא היה מגיע לכזה מצב – גם לא בטעות.

ארבעים ושמונת הערים היוו את מקום מגוריהם של הללו שהיו מופקדים על הדרכת העם. מגורים בשכנות עם משרתי ה' אמורים היו לחנך ולכוון את האנשים ולנתבם בחזרה לדרך הנכונה. לראות ולשמוע כיצד יהודי צריך להיראות. להבין מהו תפקידו של האדם, נזר הבריאה, ולחזק בקרב האנשים הללו את ההכרה בצלם-אנוש ובגדלות האדם.

אלו היו ארבעים ושמונת המדריכים שעמדו אז לעם. כך גם היה תפקידם של נביאי ישראל, ארבעים ושמונה במספר.

אך אנו – מי מכוון אותנו? מי מדריך אותנו בדרך הישר?

'התורה נקנית בארבעים ושמונה דברים' (אבות, ו, ו).

אותו המספר מכוון אותנו לכך שיש מכנה משותף בין כולם. 'קנייני-התורה' לא נועדו אך ורק לרכישת אינטליגנציה תורנית רחבה. זה חשוב, זה הקניין הראשון – תלמוד, אך ישנם עוד ארבעים ושבעה קניינים אחרים. קניינים העוסקים בגדילתו האישית של האדם. בבניית קומתו הרוחנית הגבוהה ובהפיכתו לאדם אחר. 'בן-תורה'.

כמו הלוויים בעריהם, וכמו הנביאים המוכיחים והעומדים בפרץ, עומדים לנו ארבעים ושמונת קנייני התורה. לכל אחד ואחד באופן אישי מאירים הקניינים את הדרך ומכוונים לעליה רצופה.

רשימת הקניינים מלמדת אותנו שלא ניתן לקנות את התורה ללא השתלמות ובניה בכל מה שנדרש מעמנו בדרך. לא ניתן להסתפק בידע כללי ובמכלול ידיעות מרשים על מנת להשתייך לעילית של בני התורה. חובה להיצמד להוראות הקניינים, להישמע ולקיים את כל הליכות התורה.

וכך מקבילה הגמרא את ערי המקלט ללימוד התורה: אמר רבי יוחנן, מנין לדברי תורה שהן קולטין? וכו', מאי קולטין?

ממלאך המוות (מכות, י, א).

כשם שערי המקלט קולטים מגואל הדם, כך דברי התורה קולטים מהיצר הרע, מהשטן, ממלאך המוות. הדרך היחידה להיבנות ולהתקדם היא על-ידי דבקות ועליה בתורה ובקנייניה.

בסיכום המסעות כותבת התורה ציוני דרך מרכזיים לאירועים שהתרחשו בתקופת שהות בני-ישראל במדבר:

וַיִסְעוּ מֵאָלוּש וַיַחֲנוּ בִרְפִידִם וְלֹא הָיָה שָם מַיִם לָעָם לִשְתוֹת: וַיִסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַחֲנוּ בְמִדְבַר סִינָי: (במדבר, לג, יד-טו).

על מעמד הר-סיני, אין איזכור. אין רמז למתן תורה, למאורע המכונן והכה-משמעותי. מדוע?

אפשר והסיבה היא שמעמד הר-סיני לא נרשם בתודעה היהודית כמאורע 'היסטורי' גרידא, כמשהו שהיה ועבר. מתן תורה הוא יומיומי, חדש ומעודכן כל יום ויום. הוא לא נזכר כמשהו שהיה, פעם. מעמד הר סיני חוזר כל יום, בכל זמן נתון אנו מקבלים על עצמנו שוב-ושוב את עול התורה ומצוותיה.

בימים אלו אנו מתאבלים על חורבן בתי המקדש.

מוכרים דברי חז"ל שבית ראשון חרב על 'שלא ברכו בתורה תחילה' (בבא מציעא, פה, ב).

המפרשים האריכו להסביר את הכוונה בכך. הרש"ר הירש בספרו 'מעגלי שנה' ממקד אותנו למילת מפתח אחת: 'תחילה'.

היתה הערכה לתורה, אנשים ברכו בתורה. אך לא הפנימו שהתורה קובעת מקום לעצמה. לפני שאר הערכים, לפני שאר הרעיונות הגדולים והגבוהים שאנשים מן השורה מתעסקים בהם.

כאשר אנשים התעניינו זה בשלומו של זה, הם לא הקדימו לברר את 'שלום-תורתו'. הם לא ברכו זה את זה בדברי תורה ובהתעניינות על מצבו ומקומו ביחס לתורת ה'. הם התייחסו לתורה כאל ערך נוסף, חשוב ומשמעותי, אך עוד אחד ברשימה של ערכים.

וזה לא כך. התורה מדריכה אותנו בכל פרט ממשעולי החיים, מנווטת ומקדמת אותנו בכל נושא ועניין. בכל יום ויום. בכל שעה ושעה ובכל רגע ורגע.

תקופה זו מהווה זמן נפלא להתבוננות בתחושות אלו. להתמקד, מתוך תחושת הקדרות המאפיינת את עצבות-שלושת-השבועות, ולהפנים כיצד אנו מתרגמים את ארבעים ושמונת ההדרכות לשפת היומיום. כיצד אנו משתמשים במדריכים אותם העמידה לנו התורה על מנת להינצל ולהיקלט מאימתו של מלאך המוות, ולחיות חיי-אמת, מאושרים מלאים ונכונים.

בהצלחה!

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.