ארגז הכלים שלי


בפרשת השבוע אנו לומדים על עדות התורה ביחס לענוותנותו של משה רבינו.

וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: (במדבר יב, ג)

נשים לב, כי המילה 'ענו', חסרה את האות יו"ד. בדרך כלל מילה זו נכתבת כך: 'עניו'.

מדוע?

מסביר ה'דעת-זקנים', מבעלי התוס':

'ענו כתיב חסר יו"ד לומר שהוא עניו בכל אבריו כי כשתכתוב אותיות של ענו בקריאתן עי"ן נו"ן וא"ו תמצא שהוא עולה רמ"ח אברים'.

חסרון היו"ד מרמז כי משה היה עניו מושלם. בכל אבריו.

אך דבר זה טעון ביאור. מה פירוש להיות עניו בכל האיברים? האם שמענו פעם על אדם שהוא עניו מאוד בידיו אך גאוותן חסר תקנה ברגליו? האם יכול אדם לחלק את גאוותו וענוותנותו כך שאוזניו יהיו גאות עד מאוד, אך אפו יישאר עניו וצנוע?

בפרשת נשא, למדנו על הנזירות.

חז"ל מספרים על מקרה-נזיר מיוחד, בו גם שמעון הצדיק הסכים לצורך לנזור נזירות:

'דתניא, אמר שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא, אלא אחד. פעם אחת, בא אדם אחד נזיר מן הדרום. וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים. אמרתי לו: "בני, מה ראית להשחית את שערך זה הנאה?" אמר לי: "רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי. ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני מן העולם! אמרתי לו, רשע, למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך? במי שהוא עתיד להיות רמה ותולעה?! העבודה, שאגלחך לשמים!" מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו. אמרתי לו: "בני, כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל!. עליך הכתוב אומר איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'" (נדרים, ט, ב).

ישנה גאווה המתייחסת לחלקי גוף שונים. הנזיר בגמרא התגאה בשערו הנאה ובמראהו הטוב. ישנם הגאים במבנה גופם או בכל-מיני מתנות שמים שונות.

כאשר משה היה 'ענו', בכל אבריו, היה זה כי הצליח לזכור תמיד שכל מה שיש לו, מכפות רגליו ועד לראשו, הכל מאת ה'.

גוף האדם כולו, וכך גם כישוריו ויכולותיו, אינם סיבה לגאווה או לתחושת עדיפות על הסובבים. כל מעלותינו – וגם חסרונותינו, כמובן- הינם בסך הכל כלי-העבודה אותם קיבלנו מאת הא-ל על מנת לעבוד אותו בצורה הטובה ביותר עבורנו.

כמאמר הכתוב:  כֹּה אָמַר ה' אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ: כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי...(ירמיהו, ט, כב-כג).

אין מה להתגאות בכלים אותם קיבלנו לעבודתנו. הדבר היחיד בו אנו יכולים להיות גאים הוא אם השכלנו להשתמש בכל הכלים נכון, השכל וידוע אותי.

את תיאור מסעות בני-ישראל, מסכמת התורה במשפט הבא:

עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' שָׁמָרוּ עַל פִּי ה' בְּיַד משֶׁה: (במדבר, ט, כג).

הכל היה על פי ה'.

הספורנו מוסיף ונותן טעם בהתנהלות 'על-פי-ה'' זו:

על פי ה' יחנו. גם בזמן הקצר בלתי השגת סידור עניניהם. ועל פי ה' יסעו. בהעלות הענן גם אחר הזמן הארוך שכבר סידרו שם כל עניניהם.

עם כל מקומות-החניה שלהם, סביר להניח שהיו מקומות שהם היו שמחים יותר לעזוב ומקומות שהם הצטערו לעזוב. מקומות בהם הם הרגישו שהם כבר מיצו ומקומות שהם הרגישו שהם בקושי היו בהם.

בכל אופן, מלמדת התורה, הם לא עירבו את תחושותיהם האישיות כלל. הכל נעשה על פי ה'. ברגע שהקב"ה הודיע שהסתיימה השהות במקום בו היו, הם קמו ועזבו. לא משנה מה הם חשבו שהם צריכים עוד לעשות. ה' אומר ללכת – אז הולכים.

כי כל נתוני הרקע נועדו רק לתת בידנו את האופציות למלא את תפקידנו בעולם. ברגע שתפקיד אחד מסתיים, מגיע מיד התפקיד הבא, משולב בכל האתגרים והמשימות שהתפקיד החדש מחייב.

כל הנתונים שאנו מקבלים מסביב, קהילה, מקום מגורים, כישורים, בריאות, משפחה וחברים, הם כולם מתנות שאנו מקבלים מהבורא על מנת להגשים את ייעודנו ומטרתנו.

וזוהי ענוות אמת. אין פירושה של ענווה, התעלמות מהעובדות. אל לו לאדם להצטנע ולהתכחש-כביכול ליכולות מיוחדות בהן הוא ניחן, ומתנות ייחודיות להן זכה מאת ה'.

אך עליו לזכור שמתנות אלה אינן סיבה לגאווה ולזחיחות, אדרבה, מעידות הן שהוטל עליו תפקיד גדול, רם ונישא, שעליו להתאמץ ולעבוד קשה על מנת למלא את ייעודו.

כעת נוכל להבין את הדרכתו הנפלאה של הרמב"ן באגרתו, כיצד היא הדרך לנהוג בענווה:

'...על כן אפרש לך איך תתנהג במדת הענווה ללכת בה תמיד...וכל אדם יהיה גדול ממך בעיניך...'.

על פניו נראה הדבר תמוה. כיצד ניתן להורות ש'כל אדם יהיה גדול ממך בעיניך'? כיצד אפשר לומר לאדם שלומד תורה כל היום לעבור בשוק, לפגוש אנשים פשוטים מאוד, ולהרגיש כאילו הם גדולים יותר? איך נאמר לאישה שעסוקה כל ימיה במצוות ובמעשים טובים שעליה לדמות בעיניה כאילו שכנתה קשת-היום, גדולה ממנה?

אך כעת אנו מבינים. אם כל אחד מקבל תפקיד אחר, ובשביל תפקיד זה כל אחד מקבל כישורים אחרים ונתוני פתיחה שונים, בהחלט אפשר להניח שייתכן שדווקא האיש הפשוט הזה מבצע את תפקידו בצורה טובה יותר מהצורה בה אני מבצע את תפקידי. כי לכל אחד יש תפקיד מיוחד, וארגז כלים מיוחד!

בהצלחה לכולנו במילוי תפקידנו!

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.