בזה תלוי חיי ישראל!


בדברי הפרידה של משה רבינו מהעם, הוא מתאר את חלוקת הנחלות בעבר הירדן:

וְאֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת יָרַשְׁנוּ בָּעֵת הַהִוא מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל נַחַל אַרְנֹן וַחֲצִי הַר הַגִּלְעָד וְעָרָיו נָתַתִּי לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי: וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל הַבָּשָׁן מַמְלֶכֶת עוֹג נָתַתִּי לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה כֹּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב לְכָל הַבָּשָׁן הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים: יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לָקַח אֶת כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב עַד גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי וַיִּקְרָא אֹתָם עַל שְׁמוֹ אֶת הַבָּשָׁן חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה: וּלְמָכִיר נָתַתִּי אֶת הַגִּלְעָד: וְלָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי נָתַתִּי מִן הַגִּלְעָד וְעַד נַחַל אַרְנֹן תּוֹךְ הַנַּחַל וּגְבֻל וְעַד יַבֹּק הַנַּחַל גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן: וְהָעֲרָבָה וְהַיַּרְדֵּן וּגְבֻל מִכִּנֶּרֶת וְעַד יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח תַּחַת אַשְׁדֹּת הַפִּסְגָּה מִזְרָחָה: (ג, יב-יז)

כזכור, בסופה של פרשת מטות למדנו על העיסקה שהתרקמה בין בני גד ובני ראובן לבין משה רבינו. תנאי המחייב את בני השבטים לסייע במאמץ המלחמתי ורק כך לזכות לקבל חלק מעבר לירדן.

דקדוק בלשון הפסוק שם יראה, כי בקשת הנחלה בשטחים שמחוץ לארץ ישראל, והמשא והמתן אודותם נעשו על ידי שני השבטים לבדם, שבט גד ושבט ראובן. רק בסיומה של הפרשה מצטרפים גורמים חדשים. חצי שבט מנשה. מהיכן הם הגיעו? מה הביא אותם להצטרף לחלוקה מעבר לירדן?

כמו כן יש להבין מדוע בעוד בני גד ובני ראובן התבקשו להתחייב לתנאים והסכמים מוקדמים, איננו מוצאים שמשה התנה תנאים דומים לקבלת הנחלות עם חצי שבט מנשה?

הנצי"ב בפירושו העמק דבר מוסיף ומברר את השתלשלות הדברים, ומציב שאלות נוספות על הפסוקים בפרשתנו.

לכאורה אין כאן סדר ברור. משה מתחיל עם תיאור נחלת הראובני והגדי, תוך כדי הדברים הוא עובר במעבר חד לשטחים אותם קבלו בני מנשה, ורק כשהוא מסיים עמם הוא חוזר ומציין את יתרת השטח של בני גד ובני ראובן. מדוע?

בנוסף, נראה כי השטח אותו קבלו חצי שבט המנשה היה גדול בהרבה מכמות הנחלה אותה קבלו האחרים. יתר הגלעד, ממלכת הבשן ועוד ועוד. מדוע הגיע להם כל כך הרבה?

הנצי"ב מסביר זאת כך.

מטרתם של בני גד ובני ראובן במגורים בעבר הירדן היתה על מנת שיוכלו לספק את צורכי מקנם וצאנם. לעסוק במלאכה ובפרנסה.

העיסוק בפרנסה הוא חשוב, אך מקום אינו יכול להתקיים אם אין שם אנשים שמקדישים את חייהם לתורה בלבד.

בני שבט מנשה היו מפורסמים בשקיעותם ובגדולי התורה שפיארו את שבטם. ועל כן פונה אליהם משה רבינו ומבקש מהם להקריב ולוותר על חלק מנחלתם בארץ ישראל, ולבא להתגורר יחד עם אחיהם, בני גד ובני ראובן, ולהעשיר אותם במטען תורני ובכח התורה.

על מנת שיסכימו משה מציע להם נחלה גדולה ומרשימה וכמובן שאינו מתנה עמם תנאים, כי אין זו בקשה אישית שלהם אלא פניה של משה אליהם שיואילו להקריב ולוותר עבור שגשוגם של השבטים שבעבר הירדן.

וכך מציג זאת משה בפני העם. חלוקת הנחלות בעבר הירדן לא יכולה הייתה להתקדם טרם שהענין התורני סודר על הצד היותר טוב. מיד אחרי שהיה נראה שהחלוקה מעבר לירדן קורמת עור וגידים פניתי מיד ללומדי תורה שיבוא ויצטרפו, עוד לפני שסגרנו את כל הפרטים. כי מקום לא יכול להתקיים בלי אנשי תורה ואמת שיאירו באורם על בני המקום וירוממו את צורת החיים של כולם בתורתם.

כך מסיים הנצי"ב: 'ודבר זה היה ידוע לכל ישראל באותה שעה! ואחר-כך סיפר להם הענין כמה השתדל להשתיל בקרבם גדולי תורה. ומזה ילמדו לדורות להשתדל לדור במקום תורה דוקא כי בזה תלוי חיי ישראל'.

את המסר החשוב הזה מעביר משה לכל העם. תראו כמה השתדלתי, תראו כמה התאמצתי לשכנע לפחות חצי מהשבט לבא ולגור עם אחיהם. תראו זאת ותזכרו זאת תמיד. בכל שיקול של מגורים, בכל מקום שתרצו להשתקע. גם אם אתם עוסקים בפרנסתכם תדאגו תמיד שסביבכם יהיו לומדי תורה. תוודאו שבאזור מגוריכם יהיו תלמידי חכמים השקועים ועוסקים בתורה. רק כך תצליחו לבנות חיי קהילה איכותיים. רק על ידי הדגשת מעלתם וחשיבותם של בני התורה תוכלו אתם לחיות חיים מרוממים.

הימים שאנו בעיצומם, ימי האבלות והחורבן, הינם הזדמנות לבחינה עצמית גם בנקודה זו.

דברי הר"ן בנדרים (פא, א), ידועים:

'ודאי עוסקין היו בתורה תמיד. ולפיכך היו חכמים ונביאים תמהים על מה אבדה הארץ? עד שפרשו הקב"ה בעצמו שהוא יודע מעמקי הלב שלא היו מברכין בתורה תחלה. כלומר, שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כל-כך שיהא ראוי לברך עליה...'.

אובדן סולם הערכים הנכון, איבוד היחס האמיתי והחשוב לתורה ולומדיה, גרם לכך שהארץ אבדה. יישובו של העם על אדמתו תלוי בכך ועומד על כך - שגם אלה שאינם מקדישים את חייהם ללימוד תורה בלבד ידעו ויכירו כי החשיבות והרוממות נתונה לעוסקים בתורה.

'כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו, והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו, לדעה את ה. והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים'. (רמב"ם, שמיטה ויובל, יג, יג).

בזה תלוי חיי ישראל.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.