זה או אנחנו או הם


מילת הפתיחה של פרשתנו, מעוררת צורך בהבנה. 

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם: (כא א) 'ואלה', בתוספת ו' החיבור, המקשרת את הנושא הבא לנושא שלפניו. 

רש"י מסביר זאת: " 'ואלה' מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני". 

ההמשך הישיר מתיאור מעמד הר סיני מעיד על כך שגם החוקים והמשפטים הממוניים נתנו מסיני מפי הגבורה, בדיוק כמו שעשרת הדברות נאמרו לעם ישראל. 

מפרשי רש"י אף מצטטים מן המדרש כי כשם שהראשונים נתנו בקולות וברקים כך גם המשפטים נמסרו לעם בקולות ובברקים, כך שלא רק מקורם של החוקים זהה למקורם של עיקרי הדת והאמונה, אלא אף צורת המסירה והלימוד נעשתה בדיוק באותו האופן. 

דברים אלו מובילים לתובנה חשובה, תובנה שאנו מכירים בשכלנו ויודעים שכך אמורה להיות התחושה, אך רק התבוננות וחזרה תביא אותנו לחיות כך גם כן. 

הרב יחיאל יעקב וינברג זצ"ל, ה'שרידי אש', מתאר מפגש בינו לבין אדם נכרי. בפגישתם, העיר לו אותו אדם כי הם מעוררים לגזענות ולהבדלות בצורה בה הם עורכים את דיניהם. 

הלא, התלונן הגוי, אם יבוא אדם נוכרי חשוב ומכובד להעיד בבית-דינכם, לא תקבלו את דבריו ולא תאמינו לתוכן עדותו, אפילו יהא זה הקיסר או שר אחר. אך אם יבא יהודי פשוט, סנדלר, שואב מים או קצב וירצה בפניכם את דבריו, תאמינו לו בלא פקפוק. רואה אתה, סיים אותו הגוי, אתם מחדירים ומשדרים כאילו היהודי הפשוט ביותר, אמין בהרבה מהגוי הרם ביותר! 

הרב וינברג ענה בשאלה. אני מסכים עם טענתך, הוא אמר, ויש לי שאלה נוספת להוסיף לך. לכאורה לא רק בבתי הדין אנו מחדדים את ההבדלים בינינו, אלא אף בטקסי התפילה. אם נעמוד תשעה יהודים יחד ועמנו יעמוד הקיסר, לא נחשיב זאת כתפילה במניין, לא נאמר דברים שנאמרים בעשרה, ולא נצרפו למרות מעמדו החשוב, אך אם יבא איש יהודי פשוט ונבער, יצטרף אלינו בשמחה ונחשב כולנו יחד מנין כשר ומהודר. האין זה מעורר שנאה? 

ודאי שלא, אמר לו הגוי, אין דמיון בין תפילה שהיא פולחן דתי ובזה ברור ומובן שיוכלו להצטרף אליה רק בני דתכם, לבין משפטים טכניים שנועדו סך הכל לברר את האמת ולהעמיד את הדין.

 כאן, הגיב הרב וינברג, טמונה טעותך. המשפטים אצלנו – גם הם ענין דתי! בעוד אומות העולם הפרידו בין נושאי השקפה ומוסר שהיו מסורים בידיהם של הכמרים והאדוקים בדתם, לבין נושאים מדיניים וחברתיים שהובילו אנשים רגילים שהתמקצעו בכך, ביהדות מעולם לא הייתה הפרדה.

 ההתנהלות הבינאישית התקינה חשובה לא פחות מידיעות רוחניות ולימוד דרכי הא-ל. כבר בלוחות הברית לוח אחד הוקדש לנושאי האדם ואלוקיו והלוח השני התייחס לדיני האדם וחברו. היחס ביניהם שווה והצורך להשתלם באחד אינו פחות מהצורך להתמקצע בשני.

 המסר כאן הוא גדול וחשוב, התורה מצווה אותנו איך להתייחס לאנשים, ומדריכה אותנו כיצד להתנהל. צריך לזכור שגם התנהגות טובה וישרה היא מצווה ועלינו להתאמץ לנהוג כך, וחשוב גם לדעת, כאשר אנחנו כבר עושים דברים טובים, שזו גם מצווה! 

*** 

בפרשת ואתחנן, כולל משה רבנו הוראות משפטיות רבות במשפט אחד: וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה' (דברים, ו, יח). 

מסביר זאת הרמב"ן כך: ועתה יאמר גם באשר לא צווך: 'תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו', כי הוא אוהב הטוב והישר. וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כלם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון לא תלך רכיל וכו', חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין.

 ישנה הוראה כללית. עשה הישר והטוב. אך כתוב ברמב"ן יותר מכך. תן דעתך לעשות הישר והטוב. תחשבן איך לעשות זאת, תתעמק בכך, תתאמץ להבין מה הקב"ה רוצה שתעשה עכשיו. אל תיצמד לטקסט כתוב ותאמר 'לא כתוב שזה אסור אז מה הבעיה', אדרבה, תן דעתך להבין היטב מהו הטוב והישר הנדרשים ממך בכל מקרה ובכל סוגיה. בכל הנהגה עם שכן או רע. תן דעתך. 

למאמץ הזה, לחשיבה זו, נצטווינו באותו המקום ובאותה הצורה בה נצטווינו להאמין בה' ולא לעבוד אלוהים אחרים. 'ועשית הישר והטוב'. 

*

הנצי"ב בהקדמתו לספר בראשית מבאר מדוע האבות נקראו 'ישרים'. הוא מבאר שהאבות חיו בתקופה בה היו להם מתנגדים אידיאולוגים רבים, מתנגדים שנלחמו בדרכם ובאמונתם. למרות זאת, אומר הנצי"ב הם מעולם לא שנאו את בני דורם שנאה אישית, הוויכוח מעולם לא עבר לפסים של שנאה לאנשים עצמם או לרצון שיינזקו. 

בהקדמתו שם הוא מאריך בדוגמאות על דאגתם של האבות לשלומם של בני דורם, ותוקף בחריפות את אותם האנשים שאינם נוהגים כך ושונאים את בני האדם עצמם ולא רק את מעשיהם. 

רעיון זה טעון ביאור ובירור, ומומלץ מאוד לראות את דבריו המיוחדים בפנים. 

ברצוני להתמקד בנקודה מסוימת בדבריו. הסבר זה הוא נותן כטעם לעובדה שהאבות נקראו 'ישרים'. מדוע? מדוע העובדה שאדם מסוגל להפריד בין שנאתו העצומה למעשים של בני אדם לבין אישיותם, מעידה ומאפיינת את ישרותו? 

יתכן שההסבר הוא כזה. בעצם, אדם שרואה אדם אחר שעושה מעשים שאינם נכונים בעיניו, אין לו כל סיבה לשנאו. טוב שירחם עליו, שיתפלל עליו, אך מדוע לשנוא? 

הסיבה היחידה שעלולה להוביל לשנאה אישית, היא אם אותו אדם מרגיש מאוים כתוצאה ממעשיו של רעהו. אם הוא רואה בהם סתירה למשנתו ולדרך חייו, והוא חושש - אפילו בתוך-תוכו – כי אולי יש צדק מסוים בדרכו של רעהו, הרי שצורת ההתמודדות שלו היא על ידי שנאה אישית, על ידי פסילה מכוונת של האדם ומהותו. 

אדם שבטוח מספיק בדרכו ובמהלך חייו, אינו מרגיש מאוים כלל מאנשים שחושבים אחרת ממנו. אדם שדרכו ישרה לו והוא משוכנע בכל מאודו כי הוא עושה טוב וישר, אינו מפחד מכך שאחרים חולקים עליו, ואין לו צורך להעביר ויכוחים אידיאולוגים לפן האישי. זוהי ישרות אמת.

'תן דעתך לעשות הישר והטוב', התאמץ לעשות כרצון השי"ת, עשה כפי שצוונו במעמד הר סיני, בקולות ובברקים, האמן בדרכך הנכונה והאמתית, 'למען ייטב לך!'

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.