להיות קדוש


בפרשת השבוע אנו לומדים למעלה מחמישים מצוות, מצוות עשה ומצוות לא תעשה, אשר המכנה המשותף של כולן הוא האמור בפסוק הפותח את הפרשה:

דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה'  אֱלֹהֵיכֶם (ויקרא, יט, ב).

קדושים תהיו. זו הדרך לקדושה ולטהרה.

פרשה זו נאמרה אל 'כל עדת בני ישראל'. אל כולם, ללא יוצא מן הכלל. רש"י מבאר זאת בשם המדרש: 'מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלוין בה'.

לכאורה, דבר זה טעון ביאור.

הלא, אנו יודעים כי את כל דברי התורה למדו כל בני-ישראל. משה לימד את כל העם את מצוות וחוקי התורה. ההבדל בפרשה זו היה שכולם התקבצו כאחד, אנשים נשים וטף. מדוע? מדוע העובדה ש'רוב-גופי-תורה-תלויים-בה' גורמת לכך שיש צורך שכולם ישמעו את הדברים יחד?

מפרשי התורה האריכו להסביר זאת בדרכים שונות. אנו נלמד את רעיונו של רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל כפי שמביא בספרו 'אהבת יהונתן'.

במהלך ההיסטוריה, רבים ניסו להפוך לקדושים ולמובדלים. אנשים שונים ודתות שונות התוו דרך של התנזרות והבדלות מתאוות העולם הזה.

'כי כבר כתב יוסיפון בן גוריון בספרו, לרומים שהיה בבית-שני, אנשים שהיו שוכנים ביערים מתבודדים וממש לא אכלו רק פרי עצי יער והיו נזירים מכל עניני עולם וכדומה עד שהיו ממש נבדלים מעניני עולם. אבל הפרושים לא נחה דעתם בהם כלל וכלל'.

כבר בתקופת בית שני היו אנשים שניסו להפוך להיות קדושים ומופרשים. שכנו להם ביערות, כמעט לא אכלו שום דבר, נבדלים מכל ענייני העולם!

לכאורה, כל הכבוד להם! הם הצליחו להיבדל לחלוטין, להיות מנותקים לגמרי מהבלי העולם!

אבל, חכמי אותו הדור, לא נחו דעתם בהם כלל וכלל, הם לא הסכימו עם דרך הפרישות הזו. מדוע?

'כי העובד ה' השלם צריך להיות דבריו ועסקיו נוח לשמים ולבריות ולא להפריע נימוס ישוב העולם וחברת בני אדם והנהגת מדיני ואלו היו כולם נזירים כהנה לא נתקיים נימוס וסדר הטבע'. 

צורת עבודת ה' האמיתית היא להתקדש בתוך העולם-הזה, להתרומם ולהתעלות כחלק מהאנושות כולה. לא להתנתק ולהתרחק מחברת בני-אדם, לא להתכחש לרצונות הטבעיים ולחשקים האנושיים, אלא להתרומם יחד עמם. לנווט את הרצונות והמאווים האנושיים לעבודת ה'. לא להתעלם אלא לכוון.

רוב המצוות המופיעות בפרשתנו תחת הכותרת 'קדושים תהיו' מלמדות כיצד להתנהל כחברה. יחס לאומללים ולקשי-היום, התנהלות משפטית נכונה, קדושת חיי המשפחה וכדומה. על מנת להתקדש אין צורך להתנתק מחברת בני אדם, אדרבה, זו אינה הדרך הרצויה. התקדשות-האמת היא מתוך החיים האנושיים, מתוך ניהול חיים 'רגילים' המנווטים ומודרכים על פי ציוויי הא-ל.

זו הסיבה שפרשה זו נאמרה ב'הקהל'. יחד עם כולם. ללמד ולהבהיר, המדד לקדושה נכונה ולפרישות רצויה הוא אם בד בבד ניתן להמשיך לחיות כך בהקהל, כחלק מהעם. קדושת החיים היא הרצויה, לחיות את החיים עצמם בצורה מרוממת ונעלית.

·

דוגמה נפלאה לרוממות ולקדושה אותן מבקשת התורה שנשיג מתוך חיי-התיקון נוכל לראות באחת מתוך עשרות המצוות המופיעות בפרשתנו.

לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה' (שם, יד)

מדוע אין לקלל חרש? אין לו מושג מה נאמר עליו, הוא לא נפגע מהקללות ואינו מתבייש מהיחס המזלזל המופנה אליו. מדוע אסרה זאת התורה?

מבאר הרמב"ם בספר המצוות:

ואולי היה עולה במחשבתנו כי תכלית מה שנאסר לנו קללת איש מישראל כשיהיה שומע אותה, למה שישיגהו מן הצער והכאב, אבל קללת חרש אחר שלא ישמע ושלא יכאב בו, שלא יהיה חוטא בזה.

הנה הודיענו שהוא אסור והזהיר ממנו. כי התורה לא הקפידה בענין המקולל לבד אבל הקפידה בענין המקלל גם כן שהזהירה שלא יניע נפשו אל הנקמה ולא ירגילה לכעוס. (מצות לא תעשה שיז).

התורה לא הקפידה בעניין המקולל לבד. הן אמת, כאשר אדם נוסף נפגע כתוצאה מהתנהלות אסורה של אדם, זה חמור מאוד, אבל לא זו הסיבה היחידה שאוסרת על אדם להתנהג כך.

אבל, הקפידה בענין המקלל!

גם כשנראה שאיש לא נפגע מההתנהלות הבזויה הזו, גם כשעל-פניו נראה שאין לאף אחד סיבה להיפגע מהפעולות הנעשות, שבה התורה ומדגישה: המצוות אינן רק בשביל להשליט סדר ולוודא שאנשים מתנהלים נכון אחד עם השני. המצוות הן בשביל להפוך אותנו לאנשים טובים יותר, קדושים יותר!

כל מצווה, כל הוראה, כל חוק וכל משפט נועד לקדש אותנו בעצמנו. לרומם אותנו ולהעלות אותנו. עוד לפני התוצאות הטובות והחיים המאושרים המובטחים למי שמנהל את חייו על פי חוקי התורה, האדם בעצמו מתגדל ומתעלה.

זהו המסר העולה מבין המצוות שנועדו לקדש אותנו, להפוך אותנו לעם קדוש לה'.

אין צורך להתנתק בצורה משונה. אין עניין ל'התקדש' באמצעים חריגים המנתקים אותנו מחיים מתוקנים והגיוניים. הקדושה אותה תובע מאתנו הבורא היא קדושה הבאה מתוך החיים עצמם. על ידי התבוננות ועירנות בפעולות אותן אנו עושים, שימת לב לעשות את הדברים נכון, ורצון מעשי להתעלות כרצון השי"ת.

אם נצליח לחיות כך, נזכה להיות קדושים וטהורים, וכלשון הרמב"ן: 'כי קדוש אני ה' אלוקיכם', 'לומר שאנחנו נזכה לדבקה בו בהיותנו קדושים'.

בהצלחה לכולנו!

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.