לומדים לשמוע


בפרשת השבוע אנו לומדים על מתן התורה. מעמד הר-סיני, שמהווה את אחד מיסודות היהדות האיתנים.

 · 

אנו נתמקד השבוע בפסוק הקודם לעשרת הדברות: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר: (שמות, כ, א) בפשטות, אנו רגילים ללמוד כי פסוק זה מתייחס רק לעשרת הדברות הנאמרים מיד. אך חז"ל לומדים מפסוק זה דבר נפלא: 

'דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים, בעלי אסופות נתנו מרועה אחד... מה נטיעה זו פרה ורבה, אף דברי תורה פרין ורבין. בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין, שמא יאמר אדם 'היאך אני למד תורה מעתה?' תלמוד לומר כולם נתנו מרועה אחד. אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב 'וידבר אלהים את כל הדברים האלה' אף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים את דברי אוסרין ואת דברי מתירין את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין' (חגיגה, ג, ב).

ישנן כל-כך הרבה דעות, תלמידי חכמים שונים היושבים ועוסקים בתורה, ויוצאים עם מסקנות שונות. יש האוסרים את אותו הדבר שחבריהם מתירים לכתחילה. יש המטהרים את מה שתלמידי-חכמים אחרים מטמאים בודאות, אך הכל ניתן מרועה אחד.

 אדרבה, מעלתה הגדולה של התורה היא שהיא 'פרה ורבה'. תמיד יש מקום לחידושים, להבנות חדשות ולמסקנות מקוריות. נראה בהחלט שצורת לימוד התורה היא באופן זה, מחלוקות חדשות וויכוחים על הדרך הנכונה מפרים ומרבים את התורה, וכך צריך ללמוד ולהתפתח. 

ומתוך לימוד זה, יש להבין גמרא אחרת, שנראה שאומרת את הדברים ההפוכים בדיוק. 'משרבו זחוחי הלב, רבו מחלוקת בישראל. משרבו תלמידי שמאי והילל שלא שימשו כל צורכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות' (סוטה, מז, ב). 

בדיוק הפוך. ריבוי המחלוקות נובע מזחיחות, מחוסר התעמקות בתורה! 'נעשית תורה כשתי תורות' חלילה. 

אין זה פריון ותוספת מעלה בלימוד התורה, אלא איבוד ההבנה האמיתית, וגורם להשכחת התורה. כיצד זה יתכן? כיצד נוכל להבין את שתי ההדרכות הסותרות הללו? 

על מנת להבין זאת, עלינו לדקדק בהגדרת סוגי המחלוקות. המחלוקת הרעה, הקורעת את התורה לשתי תורות, נובעת מ'זחיחות-לב'. רש"י מסביר זאת כך: 'שאין מטין את אזנם לשמוע יפה מפי רבם וסומכים על בינתם לדקדק שמועתם'. 

אנשים שסומכים על עצמם יותר מידי, חושבים שהם כבר ראו הכל, שמעו הכל ומבינים יותר טוב מכולם. אנשים כאלה אינם מסוגלים להבין את העומק הטמון בדברי התורה, ממהרים להסיק מסקנות חפוזות, ומובילים להרס ולאבדון. אנשים שלא מסוגלים להקשיב לאחרים, לא מסוגלים לנסות להבין את דעתם של אלה שאינם סבורים כמוהם, מעוותים את הדרך הנכונה. הדרך הזו מובילה לעיוותה של התורה ולהפיכתה לשתי תורות שונות. 

אך יש סוג אחר לגמרי של מחלוקת. מחלוקת המבוססת על הוראת חז"ל 'אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע'. לא חייבים להסכים על כל דבר, בני אדם עשויים לחשוב אחרת ולהגיע למסקנות שונות, אך זה יכול להיות נכון רק אם מבוססים על הקשבה אמתית לדברי האחר. על נסיון כנה ונכון לשמוע את הדעות החולקות. מתוך למידה עיונית של מכלול הדעות והרעיונות ניתן להגיע למסקנה, שגם אם היא לא דומה למסקנה של האחר, היא עדיין חלק מהפסיפס הנפלא של דברי התורה הפרים והרבים.

'אלו ואלו דברי א-לוקים חיים', רק כאשר הדברים אינם מגיעים מזחיחות ומגאווה, מחוסר רצון וחשק לשמוע את הדעה האחרת רק בגלל ש'אני יודע הכל לבד'. רק כאשר אדם יודע לשמוע ולהבין את דברי האחר, הוא יכול להמשיך ולפרוח. רק כאשר לימוד התורה מבוסס על 'עשיית האוזן כאפרכסת' מובטח שהחידושים והרעיונות החדשים אינם מחדשים תורה חדשה חלילה, אלא מגיעים מאותו הרועה שנתן לנו את תורתו, תורת אמת.

 · 

וכיצד שומעים? פרשת השבוע פותחת במילים וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ והאריכו מפרשי התורה לבאר את העובדה כי למרות שאת מה ששמע יתרו שמעו כל העמים, ידע יתרו לשמוע נכון. הוא ידע ללמוד ולהפנים את מה ששמע והגיע לאוזניו. 

ישנו מקור נוסף בפרשה, ממנו נוכל ללמוד כיצד ניתן לשמוע את אותם הדברים בדיוק, ולקבל אותם בצורה שונה ואחרת. וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: (יט, ג) מסביר רש"י בשם חז"ל: כה תאמר, בלשון הזה וכסדר הזה. לבית יעקב, אלו הנשים, תאמר להן בלשון רכה. ותגיד לבני ישראל, עונשים ודקדוקין פרש לזכרים. דברים הקשין כגידין. משה מוגבל למשפטים ספציפיים. 'בלשון הזה וכסדר הזה'. אסור לו להוסיף מילה ממה שנאמר לו כאן, ואסור לו גם לגרוע.

 את סיום השליחות במילים אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שם, ו) מבאר רש"י 'לא פחות ולא יותר'. 

ועם כל זאת. למרות שגם לגברים וגם לנשים נאמרו אותם המילים בדיוק, וסדר הדברים היה זהה לחלוטין, הדברים התקבלו אחרת באזני השומעים. הנשים שמעו זאת בלשון רכה, והגברים הבינו – את אותם הדברים – כקשים כגידים. 

לא ניכנס במסגרת מצומצמת זו להסביר את ההבדל בין הגברים לנשים, אבל את המסר הזה נוכל לקחת עימנו לחיים. יכולים אנשים לשמוע את אותם המילים, לראות את אותה המציאות, אבל המסקנה – שונה לחלוטין.

 ניקח זאת עימנו כתובנה לדרך. על מנת לפרות ולרבות כראוי, אנו מוכרחים להאזין. להקשיב לאחרים, לשמוע את דעותיהם, להבין מה הוביל אותם למסקנות אליהם הגיעו. 

רק כך נצליח לכוון את דרכנו הנכונה, דרך האמת, שניתנה – כמו הדרכים האחרות - מרועה אחד ויחיד. בהצלחה!

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.