מה אומר הסנה?


וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל: (ג ב)

חזיון נפלא זה, מראה הסנה, מלמד לדעת רבותינו על נקודות חשובות אותם חשוב שניקח עמנו כצידה לדרך. 

הסנה, הינו שיח נמוך וקוצני. מדוע התגלה ה' למשה דווקא משיח עלוב כזה? 

"רבי אליעזר אומר מה הסנה שפל מכל האילנות שבעולם כך היו ישראל שפלים וירודים למצרים לפיכך נגלה עליהם הקב"ה וגאלם שנאמר וארד להצילו מיד מצרים רבי יוסי אומר כשם שהסנה קשה מכל האילנות וכל עוף שנכנס לתוך הסנה אין יוצא בשלום כך היה שעבוד מצרים קשה לפני המקום מכל השעבודים שבעולם (מדרש רבה ב ה)". 

ההתגלות מתוך הסנה מרמזת על דברים רבים. בראש ובראשונה אנו מוצאים את התחושה של 'עמו אנוכי בצרה', ההשתתפות של בורא העולם עם מצוקתם האישית של בניו, עם ישראל, וכלשונם של חכמים במדרש 'שנתחבר הקדוש ב"ה לצרתם מתוך הסנה לקיים מה שנאמר עמו אנכי בצרה'. 

כאשר עם ישראל היו במצב כה שפל וירוד, בחר השי"ת להתגלות מתוך השיח השפל והירוד ביותר, על מנת להראות את הקשר והחיבור של ה' עמנו גם בתקופות הקשות ביותר. המסר הזה אמור ללוות אותנו תמיד, ברגעי קושי ושבר שונים אותם אנו חווים, אנו לעולם לא לבד, תמיד מלווה אותנו הבורא, הוא תמיד שם, עמנו, בתוך הקושי והצרות. 

*

תובנה נוספת הנלמדת מן הסנה מתייחסת לצורת הנפילה וההידרדרות. 

הסנה מתאפיין בכך שקל ופשוט להיכנס אליו, אך קשה עד בלתי אפשרי לצאת ממנו. 

שעבוד מצרים התחיל כך גם כן, הם החלו להשתעבד לאחר שפרעה דיבר עמם בפה-רך, פיתה אותם בחלקלקות להיכנס לתוך הקושי, ולאחר שכבר היו עמוק בפנים היו זקוקים לנס גלוי כדי לצאת משם. 

גם הרעיון הזה אקטואלי עבורנו, להסתבך הרבה יותר קל מאשר להיחלץ מהסבך, לפעמים ההסתבכות מתרחשת בלי לשים לב בכלל, רגע של חוסר תשומת לב ואנו עמוק בתוך צרה צרורה. 

עלינו לשמור תמיד על הערנות והזהירות, כדי שלא נתעורר כשכבר יהיה מאוחר מידי. 

*

בפירוש 'כלי יקר' על התורה מופיעים שני רעיונות נוספים הנלמדים מהסנה הבוער.

ראשית, הסנה בוער באש, אך אינו מתכלה. האש בוערת מכל הכיוונים, מאיימת לכלות את השיח לחלוטין, אך האש אינה יכולה לו. 

כך, מסביר ה'כלי יקר', מתקיימים בני ישראל, לאורך הדורות האש שורפת בהם, צרות רבות מלוות את העם היהודי לאורך דרכו, אך 'הסנה איננו אוכל' הקב"ה נותן כח מיוחד לעם להמשיך ולהתקיים, לא ליפול ולא להיכנע, להמשיך לשמור על הייחודיות שלנו למרות הכל. 

העובדה שהשיח קוצני, מעבירה מסר מוכיח ונוקב, מסר שחשוב שנשמע.

קודם שנשמע את הקריאה העולה מתוך השיח הבוער, נקדים הקדמה קצרה. 

התורה מתארת לנו את מפגשו של משה עם שני יהודים רבים, כאשר משה ניסה להתערב הגיב אחד מהם בתקיפות "הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי?". 

מענהו של משה מצריך התבוננות: "ויירא משה ויאמר, אכן, נודע הדבר!".

 מהי יראה זו שאפפה לפתע את משה, ומהו הדבר שנודע כתוצאה ממשפטו הקצר של היהודי? 

מסביר רש"י:  ויירא משה - ...ומדרשו, דאג לו על שראה בישראל רשעים דלטורין אמר מעתה שמא אינם ראויין להגאל. אכן נודע הדבר - ...ומדרשו, נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו מה חטאו ישראל מכל ע' אומות להיות נרדים בעבודת פרך אבל רואה אני שהם ראויים לכך

משה אינו מבין, מדוע עם ישראל עוברים את הסיוט הזה? מדוע דווקא להם מגיע לסבול כך, לעבוד עבודת פרך מתוך ייסורים וקושי? כשהוא רואה שיש בהם 'רשעים דלטורין' כשהוא מגלה שיש ביניהם מלשינים ורשעים הוא מקבל תשובה על תהייתו. 'הם ראויים לכך'. עד כדי כך שייתכן שעדיין אינם ראויים להיגאל. 

מדוע שנאה פנימית היא סיבה לגלות? מדוע אם יש ביניהם מלשינים רשעים מתברר כי ראוי לישראל לסבול כך? 

התשובה היא פשוטה. הגלות נועדה להכשיר את העם לשאת את עול ה', לחיות תחת עול בורא העולם, נותן התורה. התנאי הראשוני להכנעה כזו וליכולת ללכת בדרך ה' היא ענווה. ענווה היא הבסיס ליכולת לקבל מרות ולסור למשמעתו של מישהו אחר. 

כל הסיבה שהם עברו את מסכת העבדות הארוכה הייתה על מנת שיתרגלו לציית. על מנת שילמדו להיכנע ולשמור מצוות. 

כאשר משה רואה שלאחר התקופה הארוכה אותה הם עברו, המטרה עדיין לא הושגה, הריבים ממשיכים והרשעים אינם חדלים מלחרחר מדון ושנאה, הוא ירא. הוא מבין שהם עדיין ראויים לגלות ולקושי. שהסדנה לא הושלמה, והיעדים עוד רחוקים. 

נחזור לסנה הבוער על קוציו.

הקוצים משמיעים רעש כשהם בוערים, כאשר האש בוערת סביבם הם ממשיכים ומרעישים 'כך ישראל אפילו בזמן שאש הצרות מתלקחת סביביו מ"מ כל אחד לחבירו קוץ מכאוב וסילון ממאיר'. גם בתוך צרות צרורות, גם כשסביב יהום הסער והעם מתמודד עם רדיפות וקשיים, ישנם אלו בפנים שממשיכים לריב ולהתקוטט, הצרות אינם מצליחות לאחד את העם ואנשים ממשיכים לדקור אחד את השני ולהכאיב זה לזה. 

זהו ההסבר בלשון הפסוק 'הסנה בוער באש' למרות שהסנה בוער באש של צרות ומכאובים, עדיין 'הסנה איננו אוכל' המציאות הזו של קוצים ודקירות, ריבים וסכסוכים, אינה מפסיקה ונמשכת למרות הכל. 

לפי זה מסביר ה'כלי יקר' גם את לשון הפסוק 'בלבת אש מתוך הסנה' האש מגיעה כתוצאה ממציאות הסנה, הצרות מגיעות לעם כיון שאינם משכילים להתאחד, כיון שהם לא מפסיקים להיות קוצים אחד לשני, לבת אש – מתוך הסנה, כתוצאה מהסנה. 

הצורה היחידה בה נוכל לעצור את הצרות, בה נוכל להפסיק את הקשיים והרדיפות, היא רק אם נדע להתעלות מעל הקוצניות והדוקרניות, ונלמד לחיות אחד עם השני בשלום ובאחווה. 

הלוואי שנזכה.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.