מנהיג של מנהיגים


חומש שמות הוא החומש בו עם ישראל מתלכד והופך לעם. 

מחומש היחידים – חומש בראשית, אנו עוברים לכוך ההיתוך של עם ישראל, ארץ מצרים. 

בפרשת השבוע, הפרשה הראשונה בחומש זה, אנו מלווים את משה, מנהיג העם, בשנים שקדמו להכתרתו. 

לאחר הצלתו מהיאור על ידי בת פרעה, שנותיו הראשונות בארמון המלוכה והריגת איש מצרי שהכה איש-עברי-מאחיו משה מתמודד עם הלשנה מבית. אחיו היהודים הלשינו לפרעה כי הוא הרג מצרי. והוא נאלץ לברוח, לארץ מדיין.

שישים שנה הוא היה שם, חכמים במדרשים מתארים אירועים רבים שעברו עליו בתקופה ההיא. אך מבין כל מה שעבר על משה, התורה משתפת אותנו רק בסיפור אחד: 

וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן: וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם (שמות, ב, טז – יז): 

משה רואה עוול ונזעק. הוא רואה את בנות יתרו מגורשות על ידי רועים והוא קם ועושה מעשה. סיפור יפה. 

אבל, מה התחדש לנו בסיפור זה? שמשה לא נשאר על עמדו כשהוא רואה עוול? שהוא מוכן להסתכן בשביל להציל מישהו? אנו כבר יודעים זאת. הלא הוא נאלץ לברוח ממצרים מחמת מעשה דומה. מדוע, מכל שישים שנות גלותו, מאינספור האירועים שעברו עליו, כמלך וכגולה, בוחרת התורה לספר לנו התורה דווקא את הסיפור הזה? 

 •

עיון דקדוקי בפסוק יעורר לנו שאלה מעניינת. התורה מקפידה מאוד על השימוש בלשון זכר לזכרים ולשון נקבה לנקבות. 

בואו נשים לב מה קורה בפסוקים שלנו: ותבאנה, ותדלנה, ותמלאנה, אלו מילים המופיעות בלשון נקבה כיוון שהן מתייחסות לנקבות – בנות יתרו. 

אך עכשיו חל מפנה: ויבואו הרועים ויגרשום. הם גרשו בנות, לא? מדוע לא כתוב 'ויגרשון'? 

הלאה, ויקם משה ויושיען. מעולה. הושיע בנות, לשון נקבה. אך הנה, מהי הפעולה הבאה? וישק את צאנם. מדוע לא צאנן, כפי שמתאים לכתוב על צאן ששייך לבנות? 

הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל מבין שבכך התורה מבקשת להדגיש את יחסם של הרועים לבנות יתרו: 'רועים אלו, שבאו וגרשון – בגסות נהגו בהן, כמו משלהם היו, ולא עלמות'. 

הרועים הללו, בגסות, הצהירו בפני הבנות: אם אתן רוצות לרעות את צאנכן, עליכן לחיות על פי חוקי הגברים. עליכן להתרגל לפראות המאפיינת את הגברים כאן, לא לשמור על ייחודכן וכבודכן כנשים ועלמות אלא להתחיל לנהוג כאחד הגברים. 

משה לא קיבל זאת בשום אופן. כל אדם זכאי – וחייב – לשמור על ייחודיותו. אסור לקבל סיטואציה בה אדם אחד מנסה לשלוט ולהשליט את דרכו על מישהו אחר שאופיו ותכונותיו שונים. 

'ויקם משה, ויושיען'. הוא מתייחס אליהן כמו שהן. הן בנות שבאו להשקות את צאן אביהן. הן אינן רועים ואיש לא ידרוש מהן להתחיל להתנהג ככאלה. 

ההצלה והישועה שעשה משה התמקדה בנקודה הזו. כל אדם צריך לשמור על מי שהוא ולא להיכנע לכוחות חזקים ממנו שדורשים ממנו לשנות את אופיו האישי. 

החלק האחרון, וישק את צאנם, חוזר ומדגיש כי זו אינה פעולה מפעולות ההצלה. 

'זאת עשה משה – לא כהצלה ולא מתוך נימוס כלפי נשים, אלא משום שבני אדם היו, שזה עתה שרויים היו בסכנה ועייפו, ולו היו גברים לא היה נוהג אחרת. לכן נאמר בלשון זכר 'וישק את-צאנם'. הוא עמד לימינן משום שנשים היו והוא השקה את צאנן מתוך חמלה לבני אדם שנרדפו עד לעייפה' (המשך לשונו של הרב הירש). 

זו אינה הפעם היחידה שאנו מוצאים ניסיון לשבור-רוח באמצעות דרישה להתנהגות שונה מהאישיות והטבע. כך מסבירים חכמים את עבודת הפרך בה העבידו המצרים את בני ישראל: 

אמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן: מלמד שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים. 

עבודת הפרך לא התבטאה רק בקושי. היא התמקדה בחוסר היכולת לממש פוטנציאל. כאשר המצרים כפו את הגברים לעשות מלאכות המתאימות לנשים הם לא בהכרח גרמו להם לעבוד קשה יותר. אבל הם בהחלט גרמו להם להרגיש שהם עושים משהו שלא מתאים להם בכלל. משהו שמאבד את האישיות שלהם ולא מאפשר להם להביא את עצמם לידי ביטוי. 

מול עבודת הפרך הזו מדגישה התורה את מנהיגותו של משה. את ההזדעקות שלו מול ניסיון לכפות מישהו או מישהי לפעול בניגוד לאופי, לכישורים וליכולות האישיות. מול מצרים שניסו לאבד את העם באמצעות איבוד הסיפוק של כל יחיד ויחיד עומד משה ומצהיר כי העם מורכב מפרטים. כל בודד שמממש את הפוטנציאל האישי שלו מצטרף לבודד אחר שמממש אף הוא את מי שהוא וכך נוצר עם מאוחד ושלם. 

• 

החומש אותו אנו מתחילים כעת, החומש בו עם ישראל נוצר, נקרא חומש 'שמות' ופותח במילים 'ואלה שמות בני ישראל'. כי לכל יהודי יש שם. לכל אדם יש כח פנימי. 

יכולות אישיים, אופי מיוחד ותפקיד ספציפי שרק הוא יכול למלא בעולם. כוחו של מנהיג הוא בכך שהוא יכול למנף יחידים מחד ולאחד אותם לעם מאידך. להדריך את כולם להתאחד סביב השי"ת, סביב עבודת ה' וסביב התורה והמצוות ויחד עם זאת לתת לכל יחיד את הכלים לממש את הפוטנציאל האישי שלו ולהביא את כל כולו להגשמה ומימוש.  

מי יתן ונצליח אף אנו ללכת בדרך התורה, לעבוד את ה' בכל לבבינו ומאודנו באמצעות הכוחות, הכישורים והיכולות שהעניק לנו ריבון העולמים.  

עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ הֵן הֵם יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.