עושים חשבון!


בפרשת השבוע אנו לומדים על מלחמת סיחון.

וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי לֵאמֹר: אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ: וְלֹא נָתַן סִיחֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל: וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד יַבֹּק עַד בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן: וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל בְּנֹתֶיהָ: כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹן: עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן: כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן: (כא, כא-כז).

לאחר תיאור המלחמה מסיימת התורה בדברי סיכום 'על כן יאמרו המושלים באו חשבון'.

חכמינו זכרונם לברכה דרשו את הפסוקים כקריאה לעבודת ה' תמידית:

'אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב על כן יאמרו המושלים וגו'? המושלים אלו המושלים ביצרם. בואו חשבון, בואו ונחשב חשבונו של עולם. הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. תבנה ותכונן - אם אתה עושה כן תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא!' (בבא בתרא עח, ב)

חכמים קוראים לחשיבה מוקדמת. כאשר עומדים בפני האדם אופציות פעולה שונות, חלקן חיוביות וחלקן שליליות, עליו לשקלל את התוצאות מראש. השכר שיבוא כתוצאה מקיום המצוות וההפסד הרב שמגיע כאשר בוחרים בעבירה. תכנון מוקדם, בחינה מדוקדקת של הנתונים, מסייע ומוביל לבחירה נכונה ולהתנהלות כדאית.

אין ספק כי הלקח הנלמד הינו לקח חשוב עד מאוד. מסר שצריך כל אדם לקחת עמו כצידה לחייו האישיים. אך לכאורה מתעורר כאן קושי מסוים. מדוע מלחמת סיחון היא ההזדמנות המתאימה ללמד אותנו מוסר חשוב זה? איך הצורך ב'חישוב חשבונו של עולם' מתעורר והופך למוחשי בדיוק במלחמה זו?

ואם אנו כבר מנתחים את מאמר חז"ל, נשים לב לכמה נקודות נוספות.

'המושלים' אלו הם המושלים ביצרם. אלה שנדרשים לחשבון המוקדם אינם אנשים שנלחמים ביצרם הרע. יהודים טובים שעדיין מתמודדים מול תאוות וקשיים. מדובר כאן על כאלה שכבר הכניעו את יצרם ומושלים בו. מדוע אנשי מעלה כאלה זקוקים לעשיית חשבונות של כדאיות בין מצוות לעבירות?

המינוח 'חשבון' גם הוא טעון ביאור. 

חשבון ניתן לעשות עם מרכיבים דומים. אפשר להשוות בין הנאה מרובה להנאה מועטת. ניתן לחשב צער גדול אל מול צער קטן, אך שכר אינסופי בעולם הבא, מול הנאה רגעית וחולפת בזה העולם? אין כאן תרגיל הגיוני בכלל!

על מנת להבין זאת עלינו ללמוד מעט היסטוריה. שתי התרחשויות מרתקות שהפכו את מלחמת סיחון לייחודיות כל כך, וממילא את התובנות הנלמדות לחשובות ואקטואליות.

רש"י מתאר את ההתכוננות למלחמה של סיחון, בפסוק כג: 'ויצא לקראת ישראל - אילו היתה חשבון מלאה יתושין אין כל בריה יכולה לכבשה. ואם היה סיחון בכפר חלש אין כל אדם יכול לכבשו, וכל שכן אלו היה בחשבון. אמר הקב"ה, מה אני מטריח על בני כל זאת, לצור על כל עיר ועיר? נתן בלב כל אנשי המלחמה לצאת מן העיירות ונתקבצו כולם למקום אחד ושם נפלו. ומשם הלכו ישראל אל הערים ואין עומד לנגדם כי אין שם איש אלא נשים וטף'.

הצבאות השתכנעו כי הם יכולים לנצח את ישראל. בשל כך הם עזבו את ההגנה על הערים מהם באו, והשאירו במקומם רק נשים וילדים. את מיטב ומירב הכוחות הם השקיעו בזירה אחת, שם נוצחו כולם. כך נסללה הדרך בפני עם ישראל לכיבוש מהיר של הערים כולן. איש לא עמד בפניהם, כי המקומות שנראו בטוחים לא נשארו עם אבטחה מינימלית.

שם, כמובן, זה היה נס.

אך יש כאן מסר חשוב לכל כובש ונלחם, במלחמת העצמאות של עצמו. במלחמת היצר, ההשתחררות מעול התאוות והיצרים.

לפעמים ישנה תחושה שיש חלקים 'כבושים'. חלקים שהם כבר מוגנים. תאוות מסוימות שכבר הכנענו. נקודות שבהם אנו מושלמים וכבר 'מושלים ביצרנו'. מלחמת סיחון מעוררת אותנו: אל תיכנסו לשאננות! אל תזניחו אף חלק! לעולם לא תוכלו לדעת היכן תימצא נקודת התורפה. תמיד מוכרחים להישאר ערניים ודרוכים, ששום דבר לא ישתחרר בטעות. המשילה ביצר היא תוצאה של עבודה יומיומית. לא ניתן להניח לשום דבר במחשבה שעל זה כבר התגברנו. לא משאירים את העורף חשוף!

הבנו, אם כן, כיצד מלחמת סיחון מלמדת אותנו תובנה מיוחדת. ענינו גם מדוע הקריאה מתייחסת גם למושלים ביצרם, לאנשים שכבר כבשו חלקים מתאוותיהם. נשאר לנו להבין את החשבון. כיצד ניתן בכלל להשוות בין מצוות לעבירות?

על מנת להסביר זאת, מחדד הנצי"ב בספרו העמק דבר, את סוג העבירה עליה אנו מדברים.

סיחון, נלחם ב'מלך מואב הראשון' ואז כבש את העיר לעצמו. מדוע?

הרבה לפני שסיחון הגיע, לא היה מלך אחד למואב. בשלב כלשהו החל 'מלך מואב הראשון' לשלוט במדינה ולהכפיף את כולם לדעתו. אך היו רבים שהעובדה הזו לא מצאה חן בעיניהם. הם לא חפצו בשלטון יחיד במואב. בצר להם, פנו לעזרתו של סיחון. סיחון החזק התבקש לסייע להם להחליש את המלך השולט. כוונתם היתה טובה. הם ביקשו את טובת האזרחים. אך התוצאה הפכה להיות הרת אסון אף עבורם. סיחון העריץ לא הסתפק בסילוקו של מלך מואב. הוא השתלט בעצמו על העיר וסיפח אותה לשטחו.

שימו לב! מעורר אותנו הנצי"ב לתובנות מתוך הסיפור הכאוב. לפעמים יש חילוקי דעות בין אנשים, מחלוקת קטנה ומקומית. וישנם אנשים, חדורי רצון טוב, אמיתי וכן, שמעוניינים לסייע. מתוך טוב לב ואכפתיות הם פונים לגורם חיצוני, מישהו שיסייע לאחד הצדדים. 'יש עושים מחלוקת בשביל שרוצה לעשות מצוה', אנשים מלבים מחלוקת מתוך רצון טוב. 'עבירה לשמה' מכנה זאת הנצי"ב. אך גם עבירה לשמה עלולה להסתיים גרוע מאוד. גם עבירה שנראית כמביאה תועלת, עבירה שמגיעה מתוך שלטון על הרע ונראית כמסייעת להתפשטות הטוב, יש לשקול ולחשב. לשים לב שהתוצאות עלולות להיות קטסטרופליות.

אלו התובנות. להיות תמיד עם אצבע על הדופק, ולבחון תוצאות של כל מעשה. גם אם הוא נראה נכון וחיובי.

בהצלחה לכולנו!

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.