לא עושים חשבון!
בפרשתנו אנו קוראים על חטא משה ואהרן, החטא שבגינו נענשו ולא נכנסו לארץ. לא היה מים והעם התלונן על צימאונו, הקב"ה הורה למשה ואהרן לדבר אל אחד הסלעים וכך להוציא מים, משה לא דיבר אלא היכה את הסלע, עצמת הנס הייתה פחותה מזו שהייתה מתרחשת לו היו משה ואהרן מדברים ותו לא. בשל מיעוט עוצמת קידוש ה' נענשו בעונש החמור שלא יוכלו להיכנס לארץ.
כמובן שהחטא היה דק מאוד ובלתי אפשרי להשגתנו. תפקידנו הוא לצעוד בעקבות התובנות אותם הנחילו לנו מפרשי התורה, תובנות אותם עלינו ללמוד ולהפנים לעצמנו מדקות החטא ההוא.
המעיין היטב בצורה בה הודיע ה' על העונש, ישים לב לאמירה מעניינת: "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" (במדבר כ, יב).
אנו מבינים כי היה חיסרון בקידוש ה' שיכול היה להיגרם לו דיברו אל הסלע כפי שצוו. אבל מדוע נוקט הקדוש-ברוך-הוא בחיסרון באמונה? היכן נחסרו משה ואהרן באמונתם התמימה בבורא?
הרב יוסף יוזל הורביץ זצ"ל, ה'סבא מנובהרדוק', מבאר זאת בספרו 'מדרגת האדם' בצורה נפלאה. הוא מביא מדרש, בו חכמים מתארים את אשר התרחש לאחר שמשה הצטווה לדבר אל הסלע.
משה, כך מתארים חכמינו, קיבל את הוראת ה', ותכנן לדבר אל הסלע לעיני בני ישראל, ולהוציא מים כך. אך לפתע הוא התחיל לשמוע התלחשויות קולניות מאחוריו. הוא שומע את בני ישראל מדברים בינם לבין עצמם ומפקפקים בעצמת הנס אותו הולך משה לבצע לעיניהם. הרי, בזמן שאנו היינו במצרים, משה רעה את צאן חותנו במדבר. מן הסתם, למד משה להכיר את המדבר כראוי, הוא מכיר את תופעות הטבע המעיינות, את החוקים שמיוחדים למדבר, סביר להניח שבאחד ממסעותיו נפגש עם סלע ייחודי, שעל ידי פעולה מסוימת ניתן להוציא ממנו מים. משה אינו מתכוונן לעשות נס, הוא סך הכל הולך לנצל את בורותינו בענייני המדבר, ולאחז את עינינו כאילו מתרחש איזשהו נס מופלא, בעוד הוא משתמש בתופעת טבע מצויה.
שמע זאת משה, והחל להתלבט. מחד, אם יעשה כציוויו של הא-ל, לא יתקדש שם שמים כלל. הם יהיו בטוחים שהוא עבד עליהם ועשה משהו פשוט, ולא ידעו שבעצם היה כאן נס גלוי, נס שמעיד על האהבה העצומה של הבורא כלפיהם. מאידך, יכול הוא להסתובב אל העם ולהציב בפניהם אתגר. בחרו אתם, מכל סלעי המדבר, סלע ממנו תחפצו שאוציא מים. הסלע אותו אתם תבחרו, יהפוך למעיין נובע. בדרך זו הבין משה שהנס יגדל פי כמה, הרי באופן כזה איש לא יטען כי משה הכיר את טבעו של הסלע ומשום כך פנה דווקא אליו. כולם ראו שלא הייתה לו עדיפות לאף סלע, כל אחד היה אפשרי בעיניו.
משה הסתפק, ולבסוף בחר באופציה השניה, האופציה שעל ידה היה משוכנע שיתגלה כבוד שמים יותר ויותר. לכאורה, לגיטימי, לא?
אך חכמים ממשיכים ומספרים מה קרה לאחר מכן. העם ציפה שרק מאבן אחת יצא מים. הם הופתעו לגלות כי פתאום כל הסלעים סביבם החלו לשפוע מים רבים. כל סלע, כל אבן, אפילו אבני החצץ הקטנות, כולם הפכו למעיינות מפכים ושופעים. נס בקנה מידה לא רגיל. עכשיו, נתאר לעצמנו, אם אחרי שמשה היכה את הסלע כל המדבר החל לנבוע, האם נוכל לשער את עצמת הנס וכבוד ה' שהיה מתרחש לו במאמר פיו של משה כל זה היה קורה? הרי קידוש ה' היה פי כמה וכמה. נמצא שמשה בשיקוליו המעיט מכבוד ה'.
אך כמובן שכל אחד מאתנו מבקש הסבר ברור יותר. הרי משה לא העלה על דעתו שזה מה שיקרה בסוף, הוא העמיד את החלטתו על פי הנתונים שהיו בפניו באותה עת. מדוע כה נענש? איך אפשר לבוא אליו בטענות שבגללו התמעט כבוד שמים, כשהוא לא ידע כלל שתתכן אפשרות כזאת, אדרבה, הוא ניסה להרבות כבוד ה' כמידת יכולתו?
כאן, מסביר הסבא מנובהרדוק, מלמדת אותנו התורה יסוד מחייב מאוד.
אנחנו צריכים לעשות את מה שמוטל עלינו, בדיוק כמו שמוטל עלינו.
בלי לנסות לחשבן תוצאות ומטרות, בלי לבא ולומר הרי המטרה היא כך וכך, אני אשיג את המטרה בצורה טובה יותר. לא! התקיימותה של המטרה אינה בתחום אחריותנו. אנו מצווים לעשות אך ורק את מה שאנו מצווים לעשות! אם נקיים את מה שנאמר לנו, יכולים אנו להיות סמוכים ובטוחים שהאלוקים יביא את הסיום המוצלח ביותר.
פתחנו בשאלה היכן היה כאן חיסרון באמונה. כעת אנו מבינים. הטענה על משה לא הייתה על התוצאה אליה הגיע בשיקוליו, אלא על עצם העובדה שהוא שקל שיקולים. הקדוש ברוך הוא הורה לך לעשות משהו? עליך להאמין שהוא יביא את התוצאה הכי טובה, גם אם כרגע אתה לא מבין כיצד זה אפשרי.
עלינו לזכור זאת בכל מעשינו ודרכינו. לפעמים אנו מנסים לשנות מתפקידנו, כשאנו מצטדקים לעצמינו ומסבירים שאנו מונעים מכל מיני שיקולים מוצדקים. בכל הנוגע לעבודת ה' ולקיום המצוות, השיקולים השונים הם לא עסק שלנו, התפקיד שלנו מסתכם בכך שאנו עושים את מה שהאלוקים הורה לנו לעשות ובכך שאנו נצמדים להוראותיו. את כל השאר, אנו מאמינים ויודעים שהוא יעשה.