לדרכו של מנהיג יהודי

"יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה" (במדבר כז טז).

משה רבינו נערך בפרשתנו ליום שאחרי. הוא מתחיל להתכונן למותו ומבקש מהקב"ה למנות מנהיג, שינהיג את עם ישראל אחריו.

רש"י מדגיש את צורת הפניה היחודית בה נוקט משה. "ה', אלוקי הרוחות". וכך מסביר רש"י בפירושו:

"אלוקי הרוחות – למה נאמר? אמר לפניו, רבונו של עולם. גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד ואינן דומין זה לזה. מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו".

משה, בבקשתו למנהיג מתאים, מדגיש בתפילתו את האינדוודואליות המיוחדת הקיימת בעם ישראל. 'כשם שאין פרצופיהן דומין כך דעותיהן שונות'. כמו שאנו יודעים שאנשים שונים במראיהם החיצוני, ואין אחד שדומה לחברו, כך עלינו לדעת שבכוחות הנפש, בתכונות ובמידות, אין אחד שדומה לחברו, אין שניים בעולם עם אותו התפקיד ואין שניים שחולקים את אותה הדרך. לכל אחד יש את הסגנון שלו ותפקידו של מנהיג הוא 'לסבול' לשאת כל אחד ואחד, להבין את כוחות הנפש שלו ולעזור לו לנצל את הפוטנציאל הגלום בו בצורה הטובה ביותר.

***

אמנם, בואו נשים לב לתשובתו של הקב"ה, למענה לבקשתו של משה.

"ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו". כאן מסביר רש"י "אשר רוח בו – כאשר שאלת, שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד".

לכאורה, השאלה נשאלת מאליה.

משה ביקש 'רוחות', אדם שמסוגל להכיל רוחות רבות וסגנונות שונים, כיצד אם כן תשובתו של השי"ת 'איש אשר רוח בו' רוח אחת בלבד, עונה על בקשתו ומתאימה להנהגת העם?

***

התורה מחדדת לנו כאן דבר יסודי מאוד.

על מנת שהמנהיג יכול יהיה לשאת את כל סוגי האנשים ולהוביל אותם את מיצוי תפקידם, מוכרח הוא להיות איש אשר 'רוח' אחת בו. שהדרך שלו ברורה, והכרת התכלית בהירה אצלו כאור יום. אדם שבקרבו משמשים בערבוביא רוחות שונות ודעות מגוונות, לעולם לא יוכל לאחד את כולם אל התכלית הרצויה.

רק אדם שהמטרה ברורה לו יכול 'להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד' להבין ולהסביר איך כל אחד ואחד אמור להתקדם כדי להפיק מעצמו את מירב התועלת.

כך אנו שומעים בחלק השני של בקשתו של משה "ולא תהיה עדת ישראל כצאן אשר אין להם רועה", עדת ה', כמו הצאן, מורכבים מפרטים רבים, אך היכולת ליצור יחד עדר גדול, אגודה אחת לעשון רצון ה', מותנית ביכולתו של הרועה להצעיד את כולם כאחד, בדרך ברורה, במסילה העולה בית א-ל.

***

שמעתי מהרב מרדכי יפה שליט"א רעיון נפלא משמו של הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל.

דוד המלך קורא לעם ישראל בתהלים "לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם".

לכאורה, הקשה ר' שלמה זלמן, היה על דוד לקרוא לכולם לבוא אליו, מדוע הוא אומר להם 'לכו'? ללכת?

אך ההסבר הוא כזה. לכו איש בדרכו ועל פי נטיות ליבו, תלכו בדרך המיוחדת שלכם ועם התכונות היחודיות שלכם, אך כדי שתמשיכו בכיוון הנכון, כדי שחלילה לא תסטו מהדרך הישרה, 'יראת ה' אלמדכם', בואו ואחדיר בכם יראת שמים, הבנה והכרה בתכלית העולם, התקרבות ודבקות בבורא יתברך. כך, תוכלו למנף את יכולותיכם ולמלא את התפקיד האישי שלכם.

***

ישנה נקודה נוספת שכדאי לשים לב אליה.

לפעמים אנו מרגישים שכדי להצדיק את דרכינו בעיני אחרים, עלינו לרכך מעט את עמדותינו, לנסות לעגל פינות ולמצוא פרצות שונות בהשקפותינו.

כאן מלמדת אותנו התורה שזו טעות. הצורה היחידה לסבול ולשאת אחרים, לקדם אותם ולקרב אותם אל דרך האמת, היא רק על ידי שמירה עיקשת על ה'רוח' האחת והיחידה שמנחה אותנו. רק על ידי עמידה לא-מתפשרת על עקרונותינו ועל אמונתנו. לעולם לא נצליח להלוך כנגד רוחם של אחרים, אם רוחנו אנו לא תהיה איתנה ואחידה.

בהצלחה.