מה ענין שמיטה להר סיני?
פרשת השבוע פותחת בציווי על שנת השמיטה, אך בשונה מהאמור בשאר המצוות, מדגישה התורה כי מצווה זו נאמרה בהר סיני:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה': שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר: (ויקרא, כה, א-ד)
מדוע מדגישה התורה כי שמיטה נאמרה למשה בהר סיני?
מבארים חז"ל בתורת כהנים: 'מה ענין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצות נאמרו מסיני! אלא, מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני'.
רש"י והרמב"ן נחלקו בביאור מדרש זה.
רש"י מסביר שכוונת המדרש ללמדנו כי גם המצוות שנאמרו ב'ערבות-מואב', חזרו ונשנו בהר סיני.
אך הרמב"ן חולק ומבאר כי כוונת התורה ללמדנו שבהר סיני נאמרו גם פרטי המצווה, לא כלליה. בפרשת משפטים למדנו כי וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ (שמות, כג, יא) אך לא למדנו את כל פרטי הדינים. כאן מלמדת התורה כי בכל מצווה קיימים גם דינים מפורטים, ואף הם נאמרו מסיני.
לימוד זה הוא חשוב מאוד.
לעיתים, האדם מרגיש כי הוא מתחבר לרעיון הכללי של המצווה. ניקח לדוגמה את מצוות השבת. רבים בעולם התחברו לרעיון הסוציאלי שבנתינת יום חופשי אחת לשבוע. את הרעיון הכללי לקחו מהתורה, אך את צורת הביצוע הם בחרו לבד. את פרטי המצווה אנשים שונים ביצעו בצורות שונות.
מלמדת אותנו התורה כי אל לאדם להישאר רק ברעיון הגדול, הכללי. הפרטים חשובים באותה מידה, כמו שה'כותרת' ניתנה בסיני, כך גם כל הפרטים והדקדוקים נאמרו בסיני ואי אפשר לקיים את המצווה כראוי בלי לוודא שכל פרטיה מתקיימים. כולן נאמרו מסיני.
אך עדיין יש כאן נקודה הטעונה ביאור.
הלא כל המצוות נאמרו מסיני. מדוע נבחרה דווקא מצוות השמיטה לייצג ולהראות כי כמוה כך כל שאר המצוות? מה מייחד את שבת הארץ שדרכה ביקשה התורה להעביר את המסר הברור 'כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני'?
מפרשי התורה האריכו לבאר תמיהה זו, אנו נבחר שני רעיונות מיוחדים. רעיונות עמם נוכל אף להתכונן לחג מתן התורה הקרב ובא.
את שם ההר 'סיני' דורשים חז"ל כך: מאי 'הר סיני'? הר שירדה שנאה לעכו"ם עליו (שבת, פט, א).
את מהותה של שנאה זו ניתן להבין בשני אופנים.
ניתן להבין כי כתוצאה מהיותנו העם הנבחר ובשל העובדה שרק אנו קיבלנו את התורה והמצוות, התפתחה שנאה עזה של אומות העולם כלפינו. זרעי האנטישמיות הארורה שהפילה חללים רבים מבני עמנו, נזרעו שם, במעמד הנשגב של קבלת התורה.
אך ניתן להבין מימרה זו באופן נוסף.
אנו, מקבלי התורה והמצוות, שונאים את אומות העולם. אנו, שבמעמד הר סיני קיבלנו את התפקיד המרומם והגבוה לגלות את כבוד ה' בעולם, שונאים את כל אלו שבעצם קיומם מונעים את הגילוי השלם, אלה שאינם מכירים בבורא ובטובתו וכופרים בטובתו של מקום.
ישנן מצוות בהן שתי ההבנות יכולות להיות נכונות. במצוות בהן אנו מתייחדים ונהנים ניתן להבין את שנאתו של הגוי לעם שקיבל את מה שהוא דחה. אך מצוות שבעין נכרית נראות כמזיקות לנו, אין שום סיבה שהן תגרומנה לשנאה כלפי העם. מצווה כמו שמיטה בה עלינו לעזוב את מקורות מחייתנו למשך שנה תמימה ולאפשר לזרים לאכול את כל מה שצומח בשדותינו, אינה מצווה שמגבירה שנאה ואיבה. אדרבה, אולי שמחה לאיד.
מטרתה של מצווה זו היא להעמיק את הקשר בינינו לבין בורא העולם.
כך מסביר זאת 'ספר החינוך': 'ולכן ציוה ברוך הוא להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה זו מלבד השביתה בה, כדי שיזכור האדם כי הארץ שמוציאה אליו הפירות בכל שנה ושנה לא בכוחה וסגולתה תוציא אותם, כי יש אדון עליה ועל אדוניה, וכשהוא חפץ הוא מצוה אליו להפקירם...
ועוד יש תועלת אחר נמצא בזה האדם שיוסיף האדם בטחון בשם ברוך הוא, כי כל המוצא עם לבבו לתת ולהפקיר לעולם כל גדולי קרקעותיו ונחלת אבותיו הגדלים בכל שנה אחת, ומלומד בכך הוא וכל המשפחה כל ימיו, לא תחזק בו לעולם מדת הכילות הרבה ולא מיעוט הבטחון' (ספר החינוך, מצווה פד).
וכאשר אנו משרישים בתוכנו את האמונה התמימה בה', כאשר אנו מחזקים את הקשר עם הקב"ה והופכים אותו לקשר בלתי ניתן להתרה, ממילא מתחזקת לה השנאה והדחיה שלנו לכל מה שסותר את תפקידנו. שנאתנו העזה לעובדי הכוכבים והמזלות שכופרים במציאות ה', רק הולכת וגדלה.
ומטרה זו, קיימת בכל המצוות. כל מצווה ומצווה מטרתה ליצור חייץ בינינו לבין אומות העולם. כל פרט בעבודת ה' צריך ואמור לתת לנו תוכן פנימי וכח מיוחד בעבודה שמבהיר לנו את ההבדל הגדול בינינו לבינם 'שלא שם חלקנו כהם, וגורלנו ככל המונם'.
רעיון נוסף העולה מתוך מצוות השמיטה הוא הרעיון הבא.
במצוות השמיטה נאמרו גם רעיונות חברתיים: 'ואכלו אביוני עמך', ובפרט בימים בהם על פי דרך הטבע אין הרבה אוכל, היכולת להעניק לרעב מזון בנדיבות היא יכולת חברתית נפלאה.
אומרת לנו תורת ה'. גם את הרעיונות הנפלאים של חסד ונתינה, צריך לינוק מהתורה. גם מטרות אנושיות חשובות יכולות להתבסס אך ורק על תורת ה'. ניסיון ליצור הומאניות עצמאית, ללא הדרכתה והכוונתה של התורה, יכול להסתיים ברעיונות עוועים כמו 'המתות-חסד' וכיוצא באלה.
פרטיה ודקדוקיה נאמרו מסיני. רעיונותיה נחמדים, מתיישבים על הלב, אבל חייבים להיות צמודים ומכוונים רק על פי תורת ה'. רק כך נדע שאנו אכן פוסעים בדרך הנכונה.