מתפשרים?
פרשת השבוע פותחת בהמשך ישיר לסיומה של פרשת בלק:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (כה, י – יג)
פינחס, בן אלעזר בן אהרן הכהן.
הקב"ה מייחס את פינחס עד לסבו, אהרן. מדוע?
רש"י מצטט את דברי חז"ל: 'לפי שהיו השבטים מבזים אותו. הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת אלילים והרג נשיא שבט מישראל? לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן'.
פינחס היה נכדו של יתרו, הכהן המפורסם של העבודות-הזרות. עובדה זו שימשה את בני השבטים לניגוח ולבוז לפינחס.
והשאלות, מתבקשות.
ראשית, יתרו היה גוי לכל דבר וענין. סביר להניח שהוא עשה עוד דברים לא טובים. מדוע העובדה שהוא גם עבד עבודה זרה היא זו שמצדיקה במיוחד את הלעג המופנה כלפי פינחס?
ושנית, לאחר שנבין שקשרו המשפחתי ליתרו מצדיק זלזול במעשהו, נצטרך להבין מדוע הנתון הנוסף, ההבהרה כי גם אהרן הכהן הוא מאבותיו, שוללת את ההצדקה לביזיון. מדוע זה מקהה את ההלם? הוא עדיין צאצא לעובד אלילים!
יתכן שאם נלמד את מעשה זמרי מזווית מחודשת, נוכל להבין יותר מה התרחש שם, וכמובן, לקחת עמנו צידה לדרכנו אנו.
כאשר העם חטא במדיניות ובמואביות התרחשו בו זמנית שתי תופעות בעייתיות.
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב: וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן: (שם, א – ב)
העם חטא בשתיים מהעבירות החמורות ביותר. גילוי עריות ועבודה זרה.
משה מגיב רק לאחת מן העבירות: וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר: (שם, ה).
חייבי ההריגה היו אלו שנצמדו לבעל פעור. אלה שעבדו עבודה זרה. בשלב זה לא הייתה התייחסות לחוטאים בעריות.
הגמרא בסנהדרין (פב, א) מתארת את הלחץ שאחז בבני שבט שמעון כאשר משה הורה שעובדי בעל פעור יהרגו: 'הלך שבטו של שמעון אצל זמרי בן סלוא, אמרו לו: הן דנין דיני נפשות ואתה יושב ושותק? מה עשה, עמד וקיבץ עשרים וארבעה אלף מישראל והלך אצל כזבי אמר לה השמיעי לי...'
מעשהו של זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון בא כתגובה לפנייתם של בני שבטו. מה היה הפתרון? כיצד הוא ענה לבני השבט כאשר הלך וחטא גם הוא?
יתכן שניתן להבין את כוונתו כך.
היהודים עוברים עבירות. הם מתחייבים במיתה כתוצאה מכך. מה ניתן לעשות על מנת לעצור את הכל? כלום. אך ניתן לפתור חלק מהבעיה. אולי אפילו את החלק החמור יותר.
הסיבה שעם-ישראל נסחפו אחר האלילים היתה כיון שיצאו מחוץ למחנה, הם נכנסו להווי המואבי וכך נגררו גם אחרי עבודות הפולחן השונות שלהם. וההיצמדות לבעל פעור גרמה להוראה החד-משמעית להרוג את כל מי שנסחף.
כאן הבזיק לזמרי הרעיון. בואו נביא אותן פנימה, אלינו, לתוך המחנה. כאן איש לא עובד את בעל פעור וממילא איש לא ייסחף אחר עבודת האלילים. נכון, נישאר עם הבעיה של גילוי העריות, אך עבירה זו חמורה פחות, היא אינה מחייבת מיתה מידית! לא פתרון מושלם, אך פתרון של הרע במיעוטו.
פינחס ראה זאת וחלק מכל וכל על המסקנה של זמרי. אין לנו יכולת להתפשר על אף אחת ממצוות ה'. אנו אין לנו 'בעלות' על התורה או אמצעי לסחור בה ולהחליט על מה אפשר לוותר בשעת הצורך. אסור לטמא את מקדש ה' בשום אופן!
כעת אנו מבינים את הסיבה שהשבטים התמקדו בכך שסבו עבד עבודה זרה. 'פינחס זה', טענו, 'אין לו את הרגישות! אין לו את החמימות הבוערת להבין עד כמה נוראה עבודה זרה! הוא התרגל לכך בבית סבו! בשל כך הוא אינו יורד לעומק דעתו של נשיא ישראל המבין את המכשלה הגדולה היוצאת מעבודת האלילים הקולקטיבית!'.
עונה להם הקב"ה, פינחס הוא נכדו של אהרן הכהן. אהרן! סמל של פשרות וויתורים! אוהב שלום ורודף שלום! הוא זה שמשמש השראה לנכדו כשהוא בא לדון על מה אפשר להתפשר. אהרן שעשה הכל כדי שאנשים יוכלו לחיות יחד, עבד בכל כחו למצוא את המאחד ולהתעלם מהמפריד הוא זה שהנחיל לנכדו שיש קו אדום וברור. על התורה לא מתפשרים לעולם!
וזהו המסר שאנו לוקחים עמנו השבוע.
חשוב לרדוף שלום. חובה לעשות הכל על מנת לחיות באחווה ובנעימות עם כולם, אך יש גבול אחד אותו אין באפשרותנו לחצות. גבול ההלכה והמצוות. אין שום מקום לפשרות ולעיגולי פינות בנושא זה. גם במחיר של הפסדים גדולים, גם כשנראה שהרווח הוא גדול, 'רק נכופף מעט ויהיה כל-כך טוב' זה בלתי אפשרי. לא בתחום האחריות שלנו.