על ביכורים ונזירות

בפרשה הקודמת, פרשת במדבר, למדנו על הנשיאים שמונו לכל שבט ושבט, למדנו על חלוקת העם למשפחות והתוודענו לתפקידיהם של חלק מהלוויים.

פרשת נשא פותחת בהמשך ישיר לאותו הנושא, המשך חלוקת תפקידי הלוויים. לאחר מכן, בקריאת 'שלישי' מלמדת התורה כיצד לשמור על טהרת ונקיות המחנה. כאן נלמד מתי יש לשלח את הטמאים וכיצד ניתן לתקן חטאים ועוונות.

בסופה של הפרשה, מקריאת 'חמישי', מתארת התורה את שותפות העם כולו בחנוכת המשכן. אנו לומדים על קידוש המשכן ועל קרבנות הנשיאים. הכל מתאים למערכת שלמה ומסודרת. חניית העם סביב המשכן והביטוי שיש לכל שבט בעבודת ה'.

אך הנה, פלא: פתאום, ממש באמצע, 'נכנסו' כמה פרשיות שעל פניו אינן שייכות לכאן. קריאת 'רביעי' מתייחסת לשני מקרים חריגים: סוטה ונזיר.

הסוטה היא אישה ש'איבדה את המצפן' והתנהגה בצורה לא ראויה. היא התירה לעצמה דברים אסורים. הנזיר, בקיצוניות ההפוכה אוסר על עצמו גם את הדברים המותרים. איך שתי פרשיות אלו נכנסו לכאן?

 רגע לפני שתי הפרשיות הללו אנו קוראים פסוק:

וְכָל תְּרוּמָה לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה (במדבר ה, ט).

לכאורה, אין חידוש בפסוק הזה. התרומה הולכת לכהנים.

אבל, עיון מדוקדק בלשון הכתוב מעורר לתמיהה. 'יקריבו לכהן'? נראה כי בני ישראל מקריבים לכהן את התרומה, כאילו שהם הולכים אל הכהן. אנו יודעים שזה לא כך, הכהן הוא זה שהולך אל השדות על מנת לקבל את התרומה!

רש"י מעמיד את השאלה הזו בשם חז"ל: אמר רבי ישמעאל וכי תרומה מקריבין לכהן? והלא הוא המחזר אחריה לבית הגרנות! ומה ת"ל אשר יקריבו לכהן? אלו הביכורים שנאמר בהם "תביא בית ה' אלהיך" ואיני יודע, מה יעשה בהם? ת"ל לכהן לו יהיה. בא הכתוב ולימד על הביכורים שיהיו ניתנין לכהן.

מדובר על תרומה אחרת, על מצוות הביכורים.

החל מחג השבועות מעלים בני ישראל את תוצרתם החקלאית לבית ה'. מכל הארץ עולים יהודים, בתהלוכות מפוארות, בשירים ובמחולות, ומביאים לבית המקדש את פירות הביכורים שלהם, את ראשית תוצאות עמלם מהשנה כולה.

הם מביאים את זה לבית המקדש, אבל מה עושים עם זה שם?

מלמדת אותנו התורה: יהיו ניתנין לכהן. גם זה חלק ממתנות כהונה, אלה שהולכים לכהנים.

והשאלה – מתבקשת. למה זה מופיע כאן? מדוע פרט זה לא נכתב שם, בחומש שמות, היכן שדין הבאת הביכורים מופיע לראשונה?

חומש במדבר הוא החומש בו העם לומד לחיות. להתמודד עם קשיים ותסכולים, להבין שלא הכל הולך חלק, זהו החומש בו עם-ישראל מתרגל לחיים רגילים.

כהכנה לחיים הללו העם מתחלק למשפחות, כל אדם לומד את המאפיינים היחודיים שלו, כל יהודי לומד להכיר את עצמו ולדעת שהכוחות שיש לו הם אלו שנועדו בשביל עבודת ה' האישית שלו.

אבל 'עבודת ה'' נשמע כמו משהו קצת מופשט. אם לא נתרגם את זה מיד לדברים מוחשיים אנו נהיה בבעיה. אם כל אחד ינסה להבין לבד מהי הדרך שה' רוצה זה עלול להסתיים במקום לא טוב: או, חלילה, כמו האישה הסוטה, זאת שניסתה לסלול לעצמה דרך על פי תאוותיה וחשקיה, או, להבדיל, כמו הנזיר. הנזיר נקרא חוטא כיון שגם זו אינה דרך נכונה באופן קבוע. דרך האמצע היא המבורכת, היכולת להשתמש באופן מושכל ונכון בכל הטוב שה' העניק לנו.

הדרך היחידה להצליח לדעת מה נכון לעשות היא באמצעות קיומה של ההוראה 'עשה לך רב'.

הקב"ה מינה את הכהנים להיות משרתיו, אלה שמלמדים את העם כיצד לנהוג ומהי הדרך שהתורה מורה ללכת בה.

בחומש שמות עם ישראל לומד לחיות כעם. זה המקום בו אנו לומדים שעלינו להביא את התוצרת הלאומית שלנו לבית ה' ולהודות על מה שיש לנו כגוף גדול ומאוחד.

אבל בחומש במדבר אנחנו יורדים לרזולוציות. במהלך החומש אנו לומדים, לראשונה, על מקרים המאפיינים שבטים ספציפיים, אנחנו לומדים על הדרכה אישית, על התמודדויות פרטיות של אנשים.

ובהתמודדויות אישיות צריך גם פתרונות ממוקדים. עכשיו הגיעה השעה ללמוד שלבית ה' יש שם. יש מישהו, כהן במקצועו, שנותן לנו את ההדרכה כיצד לחיות נכון. את הביכורים שמסמלים את האיזון הראוי בין ההנאות בעולם לבין ההליכה בדרך הישר, על פי התורה והמצוות, אנחנו מעניקים לכהן. לזה שתפקידו ללמד אותנו כיצד להשתמש בעולם בדרך הראויה והטובה ביותר.

אחרי שהעם כבר מחולק לשבטים ולדגלים, אחרי שתפקידי הלוויים ברורים ומוגדרים ורגע לפני שממשיכים לעבודת המשכן ולהסבר כיצד זה מתבצע בפועל, התורה מקדימה ומתריעה: אל תעשו את זה לבד. הכהנים, משרתי ה', מוכנים לכל שאלה, עומדים הכן לכל פניה. אל תהססו לפנות אליהם!

גם הסוטה וגם, שוב – להבדיל, הנזיר, מגיעים אל הכהן. שניהם מגיעים לבית ה' אחרי ההחלטות האישיות שהם קיבלו על דעת עצמם. האישה, אחרי שנמהרותה הביאה אותה לפי פחת והנזיר שאמנם התעלה והתקדש אבל אינו אמור לחיות כך לשארית חייו.

ושניהם מגיעים כדי להעביר את המסר הברור: הכהן הוא שליח ה' ללמד כיצד לאזן. כיצד ליהנות מכל הטוב בצורה בריאה ונכונה. כל ההנאות נמצאות כאן בעולם כדי שנעשה בהם שימוש, כדאי שנלמד איך לעשות את השימוש הזה באופן ראוי ונכון.

כעת, הגיעה השעה לברכת כהנים, על-פי ביאורו של רש"י:

יברכך ה' וישמרך: שיתברכו נכסיך ושלא ילקחו ממך!

יאר ה' פניו אליך ויחונך: ה' יראה לך פנים שוחקות ויתן לך חן.

ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום: ה' יכבוש את כעסו ויתן לך שלום.

הנכסים יתברכו! הממון יגדל! אבל תלמדו איך להשתמש בזה כראוי. תלמדו איך לקחת את כל מתנות ה' ולהתרומם איתן, לגדול ולהתעלות באמצעותן. כך תזכו לחן ולשלום ממי שהשלום שלו. כך תצליחו לחיות את חייכם בצורה הטובה ביותר.

בהצלחה רבה!