צביעות, קווים לדמותה

אחת הדמויות המרתקות בפרשה, היא דמותו של בלעם.

באמירותיו, הוא מצטייר כאיש ירא שמים, צדיק ותמים:

וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה: (כב, יח)

לא מסוגל. לא יכול לעבור את פי ה'.

אך כמובן, לא זו בלבד שאין הוא מנוי בין צדיקי עולם, אדרבה, הוא מופיע בתחתית הרשימה של הללו שאין להם חלק לעולם הבא. כאשר חז"ל מורים הוראה מיוחדת ביחס לבלעם:

'אמר ליה מר בריה דרבינא לבריה: בכולהו (מלכים והדיוטות) לא תפיש למדרש (לגנאי) לבר מבלעם הרשע דכמה דמשכחת ביה דרוש ביה (דכל מה דמשכחת ליה לגנאי דרוש)' (סנהדרין, קו, ב).

על האחרים יש לנו ללמוד את מה שכתוב, ללמוד על רוע דרכם כפשוטו. אך על בלעם עלינו לחפש ולדרוש, ללמוד ולדייק מתוך הפסוקים, כל גנאי שנמצא נכון עליו, כל דבר שלילי שנרגיש בין השורות באמת היה קיים בו.

מה היה כל כך שלילי בו? כיצד הוא זכה למעמד המפוקפק הזה?

נלמד יחד חלקים מן הגמרא בסנהדרין המפרטת ומתארת את מעלליו ומעשיו.

חכמים מלמדים אותנו כי בלעם זה לא היה חדש במערכת. 'תנא, הוא בעור, הוא כושן רשעתים, הוא לבן הארמי'.

בלעם הוא בעצם אותו נבל ערמומי, לבן הארמי, שכבר בימי יעקב היה שם, להונות ולרמות. אז, היתה זו תכונתו הבולטת, הצביעות והשקר. אנו פוגשים את צביעותו הרבה במפגשו עם אליעזר עבד אברהם, רמאותו מתגברת כאשר יעקב מתארח אצלו ובעוד הוא מקפיד להראות לו פנים שוחקות וידידותיות, מאחורי גבו הוא מרמה אותו שוב ושוב 'עשרת מונים'.

והצבועים, הם הגרועים ביותר. הנוראיים ביותר. 'אל תתייראי' הדריך ינאי המלך את אשתו, כמובא בסוטה כב, ב. 'אל תתייראי לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים. אלא מן הצבועים שדומים לפרושים, שעושים כמעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס'. אדם ישר, אדם שתוכו כברו, גם אם הוא רשע, יש דרך להתמודד אתו. אפשר להסתדר אתו. אך הצבועים, אלה שמסתובבים בפרצוף חסוד, מתנהגים כיראים ושלמים ומציגים כלפי חוץ חזות טהורה וזכה, אלא גרועים מכל. מהם צריך להיזהר יותר מכולם.

אחת מן התופעות הבעייתיות שמאפיינות צבועים, היא תופעת ההונאה העצמית.

מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ: (כג, י)

כך מסבירים זאת חז"ל: 'אותו רשע נתן סימן בעצמו. אמר 'תמות נפשי מות ישרים' אם תמות נפשי מות ישרים, תהא אחריתי כמוהו. ואם לאו הנני הולך לעמי'.

אם אמות כמו האבות הקדושים, כנראה שאני צדיק ודרכי סלולה לגן העדן, אך אם לא אמות כדרכם, סביר להניח שהולך אני לגיהנם.

אדם רשע כמו בלעם, מדוע חשב בכלל שיש לו סיכוי להידמות לאבות?

זוהי כוחה של צביעות. אדם שמסתובב במשך כל חייו עם אמירות הרחוקות מדרך חייו, אדם שמציג לאורך כל הדרך מעלות שונות שאין בו, מתחיל להתבלבל באיזשהו מקום. הוא בעצמו כבר לא בטוח היכן הוא עומד. למרות כל עבירותיו, למרות חייו האישיים הדוחים, הוא משוכנע שיש לו סיכוי טוב לסיים כאן כמו צדיקי העולם. הוא מעולם לא העמיד את עצמו למבחן בפני עצמו, כי גם הוא השתכנע שהוא עובד נכון.

אפילו עריות, שנחשבו עד זמנו 'גדרי עולם' כלשונו של רש"י בתחילתה של הפרשה, לא עמדו בפניו. אף גדר לא עצרה אותו. כי הוא התרגל להסביר לעצמו איך תאוותיו אינן סתירה כלל לקשר הטוב שלו עם ה'. הוא התרגל שהכל מותר לו ואת הכל הוא יכול לעקם לפי רצונותיו, וכיוון שכך אף תמרור לא אותת לו. אף גדר לא האטה אותו.

***

איך מגיעים לצביעות כזו? איך אדם שיודע כל-כך הרבה, שזוכה למעלות נשגבות ורמות, מסוגל לחיות בטעות כזו?

רש"י בתחילת הפרשה מסביר בשם חכמינו, מדוע בלעם זכה לנבואה. 

וא"ת מפני מה השרה הקב"ה שכינתו על גוי רשע? כדי שלא יהא פתחון פה לאומות לומר, אלו היו לנו נביאים חזרנו למוטב! העמיד להם נביאים והם פרצו גדר העולם. שבתחילה היו גדורים בעריות וזה נתן להם עצה להפקיר עצמן לזנות.

והשאלה, מתבקשת. איזו תשובה זו, להעמיד נביא כבלעם מול נביאי ישראל? איך אדם נחות ושפל כבלעם משמש כתשובה ניצחת לאומות העולם, אדם שניתן לנפנף בו ולומר 'הנה, גם לכם היה?'.

אך התשובה היא ברורה. נקודת המוצא של טענת הגויים היא שהדרך הטובה ביותר לעליה ולבניה עצמית היא באמצעות השפעה מלמעלה. באמצעות העלאה לדרגות רוחניות גבוהות. אם היינו מקבלים מישהו עם קשר ישיר עם הבורא, מישהו שהיה מכוון אותנו, אזי ברור שהיינו מתעלים בדיוק כמו היהודים.

בלעם היווה את ההוכחה הניצחת שעומס ידע בלי עבודה עצמית אינה מועילה כלל. אדרבה, ידע שאינו מנווט בצורה נכונה, מוביל להכשרת כל הקלוקל הקיים ולהפיכת ההשחתה ללגיטימית. הצורה היחידה להיבנות היא רק על ידי עבודה עצמית עיקשת, עמל ועבודת-מידות מאומצת.

אומר הקב"ה לאומות, נראה לכם כי אילו היו לכם נביאים חזרתם למוטב? חושבים אתם כי הדרך לדעת מה נכון לעשות היא להיות קשור ומחובר לצינורות העליונים ולקבל הדרכה ישירה מאלוקים? תראו מה התרחש כשאדם קיבל את כל השפע בלי שהוא עבד בעצמו. שימו לב לשפל אליו הוא הדרדר ונפל, בלי שהוא שם לב לכך בכלל.

עלייתם ורוממותם של בני ישראל אינה קשורה רק לעובדה שעמדו להם מנהיגים בעלי שיעור קומה, נביאים וקדושים. בנייתם התחילה מלמטה, על ידי שינו דרך החיים והכפפת היצרים והתאוות להוראות התורה, ולא להיפך.

הרבה ידע, לא שווה שום דבר אם זה לא מתורגם למעשים.

ידע שאינו מחייב, מוביל לתוצאה אומללה כמו בלעם. הדרך היחידה להתקדם היא לא להישאר לעולם במישור התיאורטי. תמיד להקפיד לקיים וליישם.