תקיעה לא שגרתית

פרשת השבוע עוסקת באירוע המכונן ביותר שעבר על עמנו לאורך ההיסטוריה. מעמד הר סיני. ההיערכות למעמד זה נמשכה תקופה ארוכה, ובימים שקדמו ליום-מתן-תורה הצטוו בני-ישראל להתכונן ולהתקדש. 

גם על ההר עליו קיבלו העם את התורה הוטלו סייגים מיוחדים בתקופה זו, נאסר על מקבלי-התורה להתקרב אל ההר עד לסיום המעמד, כאשר על זמן הסיום ושעת הסתלקות השכינה בישר אות מיוחד: 

לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר: (שמות, יט, יג). במשוך היובל. תקיעת-שופר ארוכה הודיעה כי מעמד הר סיני הסתיים וההר חוזר להיות ככל ההרים. 

שופר זה לא היה סתם שופר רגיל. 

כך אומר לנו רש"י בשם המדרש: 'ושופר של אילו של יצחק היה'. לא היה זה שופר סתמי. להודעת הסיום נזקקו לשופר מיוחס, לשופר שנוצר מקרן האיל שהקריב אברהם בניסיון עקידת יצחק. 

דבר זה טעון ביאור. מדוע? מדוע לא יכול היה העם להתעדכן על סילוק השכינה באמצעות שופר רגיל? מדוע היה צורך לתקוע דוקא בשופר קדום ומיוחס זה? 

על מנת לבאר את הענין נקדים ביסוד חשוב שלמד הגאון רבי יצחק בלאזר זצ"ל מסיפור עקידת-יצחק. לאחר שאברהם אבינו עוקד את בנו על גבי המזבח הוא שומע קול מן השמים. 

וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי: (בראשית, כא, יא-יב).

 עתה ידעתי, וזהו. בשלב זה אברהם אינו שומע דבר מעבר לכך. לאחר מכן, פונה אברהם ומחפש דרך אחרת לקיים את מצוות ה'. הוא מחפש ומוצא איל נאחז בסבך, ומקריב אותו על המזבח תחת בנו. אז פונה אליו שנית מלאך ה' ומברך אותו בברכות רבות  

וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה' אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם: וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ: כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו: וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי: (שם, טו-יח).

מדוע לא בירך המלאך את אברהם בברכות אלו מיד לאחר שעמד בניסיון? מדוע העובדה שאברהם התאמץ ומסר את נפשו לקיום מצוות הא-ל ועקד את בנו יחידו על המזבח אינה ראויה דיה לברכות שמים מעל?

מסביר ר' איצל'ה כך: אברהם עמד כעת בניסיון כביר. מול כל מה שהוא הסביר ולימד עד היום הוא הלך לשחוט את בנו, רק כי כך השי"ת ציווה עליו. כעת, הניסיון הסתיים, הוא מתבשר שהוא לא צריך לשחוט בפועל את יצחק ואפשר לחזור הביתה. כעת, יכול היה אברהם לחבק את יצחק, להודות על כך שזכה לעמוד בניסיון, ולחזור לשיגרה. לחיים הרגילים. 

אך לא. 

אברהם מנסה למצוא דרך אחרת להמשיך ולהחזיק במעלות הגדולות להן הוא זכה כעת. אם לא באמצעות בנו יחידו אזי באמצעות קרבן אחר. אברהם אינו מוכן לחזור לשיגרה, הוא לא מסכים לחזור לאחור, למקום שבו הוא היה. אם הוא הצליח לרכוש מעלות נוספות, הוא לא יוותר עליהן בקלות. הוא ממשיך ומתאמץ למצא דרכים נוספות להמשיך ולהתעלות. 

כעת, הגיעה השעה לברך את אברהם בברכות שהוא יכול 'לקחת הביתה'. אם הוא לא מתייחס אל הניסיון כאל משהו חד-פעמי, דרגה אליה הוא הצליח לטפס במקרה, אלא הוא מבקש להמשיך את מעלתו הגדולה הלאה גם לחיי היומיום, מגיעות לו הברכות שיתווספו לו בחייו האישיים ובחיי צאצאיו. 

*

מעמד הר-סיני היה מעמד נשגב. חד פעמי. העם כולו הגיע לדרגות נשגבות, לא-נתפסות. כעת המעמד הסתיים. כולם חוזרים הביתה. כל אחד חוזר לחייו, לאוהל, למשפחה, לילדים, לקשיים ולנסיונות. לכן לתרועת הסיום נבחרה דווקא הקרן שמסמלת יותר מכל את הדרך הנכונה לחזור לשיגרה.

כך קראה התקיעה לכל בני ישראל: סיימתם עכשיו מעמד גדול ועצום. עברתם עכשיו אירוע מכונן. אל תקטלגו אותו כעוד חוויה שעברתם! זכרו את אביכם אברהם שלא עצר לרגע. גם אחרי שהניסיון הגדול הסתיים הוא לא חזר הביתה סתם, הוא מצא דרך להשאיר אצלו את הדרגות הגדולות שהוא השיג גם בפעולות שהוא עשה קודם לכן, כמו הקרבת קרבנות. 

אל תחזרו לחיים השגרתיים שלכם ככה סתם. תחשבו, טכסו עצה איך וכיצד תצליחו לשמור על מה שקיבלתם גם אחרי! 

כולנו חווים חוויות שונות. כולנו עולים ויורדים. לעיתים, אנו מצליחים לעשות משהו גדול, לפעמים אנו מפתיעים אפילו את עצמנו בכוחות הפנימיים שאנו מגלים. התמודדויות שונות שבאות לפתחנו וניסיונות מגוונים ויומיומיים עמם אנו צריכים להתמודד, מסייעים לנו לפתח את אישיותנו ולהפוך להיות אנשים חזקים יותר שחיים נכון יותר. לנגד עינינו צריכה לעמוד תמיד קרנו של האיל. הקרן שקוראת ואומרת לנו לא לשכוח מההישגים שלנו, לא להתייחס להצלחות שלנו כאל משהו חד-פעמי עובר אלא למצוא דרכים לקחת אותם לחיים, להפוך להיות אנשים איתנים יותר באופן קבוע. 

מעמד הר-סיני לא מסתיים, הוא ממשיך איתנו לחיים אם רק נדע ונשכיל להפוך כל הצלחה וכל התעלות למכוון ומורה דרך. בהצלחה לכולנו!

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.