מה עושים באלול?


חודש אלול מהווה הקדמה וזמן הכנה לימי הדין והמשפט. על מנת להבין את מהות העבודה המתבקשת בימי הכנה אלו, עלינו להבין בראש ובראשונה את מהות ועיקר המשפט. כך נוכל לדעת כיצד להתכונן אליו.

אחת השאלות המרכזיות שמעמידים הראשונים בהבנת ימי ראש השנה היא מה השייכות בין יום המלכת השי"ת לבין יום הדין. מדוע שני האירועים המכוננים הללו מתרחשים ביום אחד?

רמח"ל במאמר החכמה מסביר כי דרכו של המלך ביום המלכתו, לחלק את התפקידים והמשרות בממלכה, כדי לכונן את מלכותו כיאות. כל אזרח מקבל תפקיד לפי כישוריו ויכולותיו, ועל פי נסיון העבר, כמה השקיע ולקח ברצינות את תפקידיו הקודמים.

כך קורה גם בראש השנה. הקב"ה יושב על כסא מלכותו, וממנה את יושבי הארץ לתפקידיהם. כל אדם יש לו תפקיד בגילוי כבוד ה' בעולם "כל הנברא בשמי, לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו". כל אדם, כל נברא, נמצא כאן על מנת לגלות את כבוד ה' בעולם. הבדיקה הנערכת ביום זה היא האם האדם מילא את תפקידו כיאות בשנה שעברה. מהם הכישורים שקיבל בראש השנה שעברה, למה נועדו הכלים שהוענקו לו והאם המטרה הושגה. זהו המשפט. מה תקבל הלאה, על בסיס מה שעשית עד היום.

העבודה בימי ראש השנה עצמם היא להחדיר בתוכינו את מלכותו יתברך, ולהכיר מחד בצורך האוניברסלי של גילוי כבוד ה', ומאידך ביכולות האישיות שלי האמורות להביא למטרה הסופית. אם נשים לב, בתפילות ראש השנה איננו מתפללים כלל על הדין ואיננו מתוודים על חטאינו. אנו מתמקדים אך ורק בגילוי כבוד ה' ובהמלכתו על פני כל הארץ. כי זה מהות היום, המשפט הוא תוצאה של ההמלכה, ותוצאותיו נקבעות על פי מידת הרצינות של האדם למלא את חובתו בעולם.

בימי האלול עלינו להכין את עצמנו לקראת המשפט הזה, לקראת התפקיד החדש אותו נקבל בשנה הבאה. וההכנה ההכרחית היא, הכרת היכולות והבנת התפקיד המוטל עלינו. לכל אדם יש תפקיד אחר במערכת וכל אחד נצרך ומוכרח. אף אחד אחר לא יכול למלא את תפקידו. אבל כל אדם אמור להיות מודע ליכולותיו ולסגולותיו הייחודיות וכך לעשות את המקסימום הנדרש ממנו על מנת לגלות את כבוד ה' בעולם.

אותיות 'אלול' משמשות כראשי תיבות לפסוק משיר השירים "אני לדודי ודודי לי". מגילת שיר השירים ברובה מתארת את הקשר בין כלל ישראל להשי"ת במהלך יציאת מצרים. בתקופה ההיא הקב"ה נגלה אל העם בהדרת גאונו, כך שאפילו הפחותים שבעם ראו בעיניהם גילוי שכינה נשגב וכמאמרם ז"ל "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי". על מעמד זה נכתב הפסוק בהמשך שיר השירים "דודי לי ואני לו". הקשר התחיל מהבורא יתברך, הוא נגלה אל העם והוא רומם אותם בטובו, העלה אותם אל הפסגה. ברם, הנהגה זו נהגה רק בזמן התהוות העם, כאשר הקב"ה יצר את כלל ישראל, גוי מקרב גוי. אך מאז היות ישראל לעם, לאחר שהיסודות נתנו והבנין עומד על תילו, הרי שתפקידו של כל יהודי הוא לרומם ולהגביה את עצמו, הדרך עוברת בצורה הפוכה, קודם כל "אני לדודי" אני מרומם את עצמי לקשר עם ה' ולקרבת אלוקים, ורק לאחר מכן "ודודי לי". לפי מידת הרצינות והאחריות, לפי רמת הקורבה שהושגה, כך גם משפיע הקב"ה בחזרה.

במהלך ימי הרחמים אנו אומרים פעמיים ביום את המזמור "לדוד ה' אורי וישעי". בתוך הדברים אומר דוד המלך דבר נפלא. "לך אמר ליבי בקשו פני, את פניך ה' אבקש, אל תסתר פניך ממני". ישנה קריאה פנימית, מן בת-קול המהדהדת בתוך הלב וזועקת 'בקשו פני', בקשו את פני ה', דרשו את ה' ובקשוהו! וצורת ההתייחסות לקריאה זו היא אכן 'את פניך ה' אבקש', כך הדרך, האדם מבקש לראות פני אלוקים, עובד ומתעלה, מתאמץ ומתרומם. וככל שבקשת הפנים עמוקה יותר, מבקשת יותר, כך ההמשך, גילוי כבוד ה', ביטול ההסתרה, גדול יותר. את פניך ה' אבקש – אל תסתר פניך ממני.

אך צריך לשים לב שעיקר העבודה מדברת ברמה האישית, אל כך אחד ואחד בפרטיות. "אני" לדודי. הקב"ה צריך אותי במיוחד! דודי "לי"! הוא מגיע אלי באופן אישי!

כאשר רמח"ל פותח ב'מסילת ישרים' את יסוד ושורש העבודה התמימה הוא מדגיש שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו, לא 'בעולם' אלא בעולם האישי שלו. כי לכל אדם יש את העולם שלו ואת התפקיד המיוחד שלו. לכל אדם ניתנו כלים אחרים ויכולות שונות ועל כל אחד ואחד לוודא ולדאוג שהוא עושה את המקסימום האפשרי מבחינתו.

זוהי ההכנה הנדרשת בימי האלול. הכרת ה'אני'! לדעת מי אני ומה אני, לאן אני יכול להגיע, למה אני אמור לשאוף! וכך להגיע ליום ההמלכה הגדול ולומר בפה מלא 'אני יודע למה אני מסוגל! אני יודע מה הכיוון בו אני אמור לצעוד!' לבקש מבורא עולם שיתן לי את היכולת לקדש את שמו ברבים, כמו שאני ורק אני יכול.


קרדיט תמונה: לשכת העיתונות הממשלתית, מתוך אתר פיקיויקי

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.