למה מאה?


אנו עומדים לקיים את המרכזית שבמצוות היום.

תקיעת השופר.

אלו רגעים של המלכת הבורא על ברואיו. אלו דקות של הכרזה כלל-יהודית, כולנו כאן כדי להיות חלק מהפסיפס הגדול שהא-ל מתכנן!

ואלו הן השעות בהן נקבע התפקיד העתידי, לכל אחד בממלכת הבורא.

כמו רועה שסוקר את עדרו, כבשה אחרי כבשה, כך סוקר אותנו הא-ל, כעת. כולנו נבחנים. כולנו נבדקים. הרצונות האישיים, הכוונות הטובות, הכל עומד עכשיו למבחן.

לפי התוצאות – יוחלט מה יקרה בשנה הבאה. על פי המסקנות - ייקבע על איזו משבצת אנו נעמוד בשנה הקרובה, מהו התפקיד אותו נדרש למלא ואלו כלים נקבל על מנת להצליח ברמה המקסימלית.

התקיעה משלבת רעיונות רבים. זו תקיעה המלווה את המלכים בדרכם וזוהי תקיעה הנשמעת מעט כיבבה, כאנחה עמוקה היוצאת מלב העסוק בבחינה עצמית.

גוונים רבים לתקיעה. פנים רבות לה.

אנו נתמקד בנקודה אחת.

מי שישים לב, ישמע שבסך הכול אנו תוקעים מאה תקיעות. המספר הוא מדויק.

מדוע?

חכמינו תקנו זאת לזכר יבבות אחרות. יבבות של אם אחת.

בספר שופטים מסופר על אדם בשם סיסרא. סיסרא עמד בראש צבא שבא להילחם בעם ישראל ונוצח בדרך ניסית.

אמו, שהתרגלה כל ימיה לנצחנות-בזק של בנה, המתינה לחזרתו של סיסרא מהקרב. אך הפעם הוא לא חזר.

וכך מתארת דבורה הנביאה, שופטת ישראל באותה התקופה, את דאגתה של האם לשלום בנה:

בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו. (שופטים, ה כח).

מאה בכיות בכתה אם-סיסרא באותה העת. מאה יבבות יבבה מתוך דאגתה הרבה. ולזכרן של מאה הבכיות ההן, הורו לנו חכמים לתקוע מאה תקיעות כל שנה מחדש. מאה בדיוק, כמו המאה שלה.

והשאלה - נשאלת.

מה הקשר?

מדוע דמעותיה של המרשעת הזו מהוות בסיס וטעם למניין תקיעות השופר?

*

יש כאן מסר חשוב לכל יהודי. מסר אותו בקשו החכמים להעביר לכל יהודי בכל מקום בעולם ששומע את תקיעת השופר.

מנין לנו מספר הבכיות של אם סיסרא? כי מישהו ספר. למישהו, שם למעלה, היה חשוב לדעת כמה בכיות בדיוק היא בכתה וכמה יבבות היא יבבה.

כי כל תחושה נספרת, כל כאב נרשם. אפילו דמעותיה של אם של אדם שהגיע במטרה להשמיד את עם ה', נמדדו בדיוק.

ואם אישה כזו קבלה יחס מחבק כזה, ודאי שאלו שהא-ל ממתין לקריאתם זוכים ליחס אוהב ואכפתי כל-כך.

וכך קורא לנו השופר: דעו, יהודים יקרים! כל תחושה בלב, כל הרגשה קטנה, הכל עולה כעת לריבון כל העולמים. אל תזלזלו באף רגש קל! אל תמעיטו בערכה של אף התעוררות מינורית! כל רצון-טוב, כל מחשבה חיובית, כל אלה עולים היישר לשולחנו של הבורא ומתווספים לפרופיל החיובי אותו אנו בונים כעת!

בואו ננצל את ההזדמנות הזו. באו נחשוב כולנו על אמצעים להיות אנשים איכותיים יותר, על דרכים להיות אנשים טובים יותר.

כך, נזכה כולנו, לשנה טובה, מלאה בבריאות ובשמחה!

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.