לצאת מבידוד


במה שהיה מכונה כאן 'הגל הראשון' התחושה הייתה אחרת לגמרי.

חיינו על פי ההגבלות והסגרים, אבל הסתובבנו עם חיוך גדול. בלב הרגשנו שתכף כולנו עוברים את זה יחד ונישאר רק עם סיפורים מרתקים לספר לנכדים.

היו כל מיני מיזמים נפלאים. מה-נשתנה במרפסות, שירה מהרחוב לנמצאים בבידוד, ערכות-תעסוקה לסבים ולסבתות ועוד.

וגם שותפות-האבל היתה אחרת לגמרי. הכרנו שמות של נפטרים. הצטערנו לשמוע על המתים, דאגנו והתפללנו לשלומם של החולים. היינו יחד, חזקים, מלאי תקווה.

אבל עכשיו? עכשיו הכל השתנה.

הבנו שהנגיף הזה הוא לא עוד אחד ממלחמות ישראל שמסתיימות בזבנג-וגמרנו. הבנו שהקורונה אינה מתכוונת להיעלם מפה בעתיד הנראה לעין. זהו. נתקענו עם המסכות, איננו זוכרים את תחושתה של לחיצת-יד ומי מדבר על חיבוק או על צ'פחה ידידותית. ילדי-הקורונה, אלה שנולדו לתוך המציאות ההזויה הזו, כבר בגיל חמישה חודשים. תינוקות שמכירים רק עיניים מחייכות, הפה מסתתר מאחורי בד בצבעים משתנים.

ואנחנו שקענו לתוך השגרה הזו. התרגלנו לרשימת המתים המטפסת מידי יום, וליבנו קהה. התרגלנו לראות את רשימת המובטלים ולהתייחס אליה כאל עוד נתון-כלכלי משעמם, משהו כמו שווי הדולר האוסטרלי. איננו שומעים, איננו רואים, איננו יודעים. ממש כמו שלושת הקופים.

וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ. (דברים, יא, יג-טו). 

פעמיים ביום אנו קוראים את המילים הללו מפרשת השבוע.

אם שמוע - תשמעו.

מה פירושה של כפלות הלשון הזו?

האור-החיים מבאר זאת כך: 

לפני ששומעים, צריך לדעת איך לשמוע. צריך לפתוח - לא רק את האוזניים - אלא גם את הלב והעיניים. צלילים עוברים לידנו. אם איננו פתוחים מראש לקבל אותם ולעשות עמם שינוי, לא נשמע שום דבר.

רק אם 'שמוע', אם תכינו את עצמכם כראוי לשמיעה פנימית, אזי 'תשמעו'. ומה תשמעו? לא סתם, דיבורים מן העבר, אלא 'אשר אנוכי מצווה אתכם היום'. מצוות ה' רלוונטיות, מחדש, בכל יום ויום. אדם ששומע כראוי רואה כיצד מצוות וחוקי התורה סוללים לו את הדרך גם כיום, 3330 שנים אחרי מעמד הר סיני.

אם רק נדע לשמוע, נדע להתבונן ולשים לב למה שמתרחש סביבנו, חיינו יהפכו טובים בהרבה.

בואו נגנוב לעצמנו רגעים באמצע היום בהם אנו ממש מקשיבים. מקשיבים למה שקורה סביבנו, שומעים מכל הלב את ליבם של האנשים החיים עמנו. עוצרים את מרוץ החיים, את הטרפת והבלאגן, יוצאים מהבידוד-העצמי שכפינו על עצמנו, ופשוט מקשיבים.

האזנה נעימה!

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.