פחד
יהיה סגר? לא יהיה סגר? אלפי נדבקים חדשים, אנחנו באחד המקומות הגרועים ביותר בעולם מבחינת אחוזי ההדבקה. מה יהיה? אין סיכוי לצאת מזה?
כולנו מכירים את המשפטים הללו. תוך חצי שנה עברנו מלהיות עם של צ'פחות וחיבוקים לעם ש'ריחוק חברתי' עומד בראש סדר העדיפויות. הקורונה מלחיצה. החיים מלחיצים. אף אחד לא יודע איך מתקדמים מכאן, מה יהיה בעוד שבוע וממה נתפרנס בעוד חודש. עתיד לוט בערפל. בעיה.
ואיך מתקדמים מכאן?
אָנָ֣ה ׀ אֲנַ֣חְנוּ עֹלִ֗ים אַחֵ֩ינוּ֩ הֵמַ֨סּוּ אֶת־לְבָבֵ֜נוּ לֵאמֹ֗ר עַ֣ם גָּד֤וֹל וָרָם֙ מִמֶּ֔נּוּ עָרִ֛ים גְּדֹלֹ֥ת וּבְצוּרֹ֖ת בַּשָּׁמָ֑יִם וְגַם־בְּנֵ֥י עֲנָקִ֖ים רָאִ֥ינוּ שָֽׁם׃ (דברים, א, כח).
משה רבינו מזכיר לבני ישראל את חטא המרגלים. הוא מתאר את הסיפור כולו מנקודת מבטו. וכשהמנהיג הנערץ מדבר הוא מוסיף מספר פרטים. כמה נתונים שלא הופיעו בתיאור המקרה בחומש שלח לך. הנתונים הללו מעניקים זווית ראיה חדשה על החטא. אחד הנתונים מופיע בפסוק הזה: אחינו המסו את לבבנו.
לעם ישראל היו טענות. פחדים. לחצים. עם גדול ורם, ערים גדולות ובצורות, ערי ענקים. נשמע כמו משנה סדורה. עושה רושם של טענות לוגיות, הגיוניות ובהירות.
אבל רגע. זה אותו העם שראה את כל מכות מצרים. אלו אותם האנשים שראו את ידו החזקה של ה', את זרועו הנטויה, את היכולת האלוקית לשדד מערכות ולהפוך את כל המוסכמות. מנין מגיע החשש? מדוע הם לא בטוחים שכמו שהעם עברו את פרעה, הם יעברו גם את זה?
אחינו המסו את לבבנו. זו התשובה. עשרת המרגלים הכניסו פחד. מורך לב. ציירו ציורים וסיפרו סיפורים שגרמו לפחד. הלב נמס. וכשאנשים מפחדים ההיגיון נעלם. לא משנה כמה ניסים הם חוו. לא משנה כמה מופתים הם ראו. כשהלב נמס, אי אפשר להתמודד. אי אפשר לדבר בהיגיון ואי אפשר לראות שום דבר טוב.
אי אפשר להתמודד, עם שום דבר, מתוך פחד. הפחד מסמא את עינינו, אוטם את אוזנינו ובעיקר ממיס את לבבנו. האויב הגדול שלנו, בכל מקרה, הוא הפחד. עם כל נגיף אפשר להתמודד, כל קושי אפשר לנצח, כל גשר צר אפשר לחצות. אבל העיקר, לא לפחד כלל.
כי הפחד הוא זה שגומר אותנו. הפחד מנטרל אותנו ומונע מאיתנו לראות את התמונה כמו שצריך. כשאנחנו נותנים לפחד להשתלט אנחנו בעצם מזמינים סרטי אימה לרוץ לנו בראש, אנחנו מאפשרים לדמיונות לקחת פיקוד ולרגליים שלנו לרעוד מבחירה.
הרב גרשון אידלשטיין, מזקני הרבנים בציבור החרדי, הוציא סדרת הנחיות לקורונה. אחת מהן, ואלי אחת החשובות שבהן, הייתה להשתמש בחוש ההומור בבית.
גם אם אנחנו נעולים בבית קטן, כולם מטפסים על הקירות, הילדים מתחרפנים ואנחנו משתגעים, אסור לנו להיכנע לפחד, לחרדה ולחשש מהלא נודע.
חייבים לשמור על השמחה, על ההומור ועל ההרגשה הטובה, האופטימיות והחיוביות.
אם לא ניתן לפחד לנהל לנו את החיים, נוכל להתמודד בצורה הטובה היותר עם כל קושי, מכשול ואתגר.
בהצלחה!