אבק ומאבק - פרק א משנה ד
יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם: יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר: יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם.
העמוד הראשון, עמוד התורה, עומד במרכז שלושת הדברים בהם מתמקד התנא במשנתנו, יוסי בן יועזר.
שלושת הכללים שמעניק יוסי בן יועזר מלמדים אותנו מהו היחס הנכון שעלינו לתת לתורה ולחכמתה.
יהי ביתך בית ועד לחכמים.
אינטליגנציה רחבה עלולה להסתכם, פעמים רבות, במישור האינטלקטואלי בלבד. ישנם רבים וטובים שמלאים בידע כרימון אך בחיי היומיום הם מתנהגים כבורים וריקים. ישנה מעשיה מפורסמת על פילוסוף יווני קדום שנראה מבצע מעשה מגונה. כשנשאל כיצד ייתכן שהוא, גדול המטיפים לשלמות הלב, יכול להתנהג בצורה הזו, ענה בפשטות: בבית אני לא פילוסוף.
יוסי בן יועזר מקדים ומדגיש: יהי 'ביתך' בית ועד לחכמים. היחס לחכמה אינו יכול להישאר תיאורטי בלבד. אתה חייב לדאוג שהחכמה תיכנס אליך הביתה. אל החיים ואל אזור הנוחות. אל תסתפק בללמוד עבור הנאה אינטלקטואלית גרידא. כל דבר חכמה, כל הוראה תורנית, צריכה לשנות את החיים עצמם. הבית צריך להשתנות.
לאחר הקדמה חשובה זו מוסיף התנא את דרכי הגישה. כיצד ניתן לגשת לחכמה כך שתשפיע עלינו פנימה ותשנה אותנו מבפנים.
הוי מתאבק בעפר רגליהם.
את הוראה זו ניתן להבין בכמה מובנים.
ראשית, כפשוטו. יש ללכת אחר החכמים בכל מצב. גם כאשר הדרך אינה סלולה והאבק העולה מלכלך ומקשה על הצעידה, עדיין צריך להיצמד להוראות המסלול של חכמי התורה.
קל לנו לשמוע לדברי הרבנים כאשר אנו מזדהים עם הרציונל העומד מאחורי ההוראות. אבל בזמנים בהם הנחיותיהם אינן מתיישבות על ליבנו, מורכב לנו בהרבה לקיים את דבריהם באמונה, ללא כחל ושרק. יוסי בן יועזר מלמד אותנו שהשינוי האמיתי בא דווקא במקום הלא-מובן-מאליו. דווקא במקום שקשה לנו לראות את התמונה כפי שהיא נגלית לעיני לומדי התורה, אנו מחוייבים להתבטל ולקבל את דברי קודשם.
המשמעות הנוספת להוראה זו נראית על פניה סותרת בתכלית. הוי מתאבק, היינו: תיאבק! אל תקבל שום דבר כמובן מאליו! לא משנה מה אומרים לך, מהי הדרך שמורים לך ללכת בה, תיאבק. תשאל. תברר. אל תתעצל ותאמר לעצמך שאם החכמים הגדולים הללו חושבים כך אין לקטן כמוני מקום להיכנס. הפוך בדיוק. היהדות מעודדת שאלת שאלות. היא מצפה מכל מי שהולך בדרכה לחקור ולברר, לעשות את הדברים מתוך ידיעה והפנמה ולא ממקום של פתי המאמין לכל דבר.
אבל, למאבק יש נקודת פתיחה. 'בעפר רגליהם'. גם כאשר אנו שואלים שאלות, גם כאשר אנו מנסים להבין, אנו צריכים לזכור את מאזן הכוחות. אנו עפר תחת כפות רגליהם של חכמי הדור. איננו באים ל'היאבקות' מתוך מקום של שווים בין שווים. חלילה. אנו מקשים – כדי להבין. אנו נאבקים – מתוך כבוד, הכנעה ומורא. לעולם לא נזלזל חלילה או נבטל את דברי-תורתם. הוי מתאבק? בודאי. אבל שים לב: באבק רגליהם!
והוי שותה בצמא את דבריהם.
ניתן להתייחס לחכמה כאל חוויה שכלית מעוררת גרידא. פילוסופיות מעוררות מחשבה ומחשבות עמוקות מיני ים בהחלט ממלאות בתחושה חיובית וטובה.
אבל זהו יחס מוטעה.
פרקי החיים, מצוות וחוקי התורה אמורים להיכנס לחיינו כמו כוס של מים קרים ביום חם. צורך בסיסי, משנה-חיים. אל לנו להשתעשע בדברי תורה ובחידות חכמים בלי למקם אותם בפרספקטיבה הנכונה.
עלינו לחוש צימאון לדברי התורה, ועלינו לתת להם להיכנס עמוק אל תוך גופינו. להרוות אותנו במי-החיים ולרומם את חיינו אל על.