קודם כל עובדות!
החל מהשבת שלאחר חג הפסח נוהגים בקהילות רבות להתחיל וללמוד את מסכת 'אבות'. מידי שבת לאחר תפילת המנחה, מתכנסים יהודים בכל תפוצות ישראל וקוראים יחד את 'פרקי האבות', דברי החכמה והמוסר שנאמרו על ידי חכמי ישראל לדורותיהם.
מנהג זה מופיע בטור משמו של רב עמרם גאון ונתנו לו טעמים שונים .
• ימי ספירת העומר: ימים אלו הינם ימי-דין מתוחים. זו התקופה בה אנו נוהגים אבלות על פטירתם של שנים-עשר-אלף הזוגות, תלמידי רבי עקיבא, שנהרגו במגיפה בשל פגם במידותיהם.
ימים אלו מאופיינים בפתיחות-לב ורצון לשמוע מוסר ואורחות חיים, על מנת להימנע מתוצאות טרגיות כמו אלו שבאו על תלמידי רבי עקיבא.
• הכנה לחג השבועות: הימים שבין פסח לעצרת משמשים גם כימי הכנה לחג מתן תורה. 'דרך ארץ קדמה לתורה' ועל כל יהודי החפץ לקבל את התורה כראוי, להכין את עצמו גם במימד האישי. זו ההזדמנות לכל החפץ בכך לרומם את מידותיו ולהפוך להיות אדם ראוי ואיכותי יותר.
פרקי המוסר שכתבו רבותינו סוללים את הדרך לבניה עצמית ולרוממות אישית.
• מזג האויר: לאחר החורף הארוך והקודר, הכל מתחיל ללבלב. הצמחייה חוזרת ומתכסה בצבעים מרהיבים והעולם כולו הופך פורח ושמח.
ימים נחמדים אלו טומנים בחובם גם סיכון לא קטן. החשק הגדול לצאת ולטייל, לחוות את האביב המתחדש וליהנות מכל מה שקורה בחוץ, עלול להסיט את האדם מהתבוננות בחייו ובשאיפותיו.
מסכת אבות מספקת את הכלים לשמירה על סולם ערכים ברור של עיקר וטפל, בתוך עולם מלא בפיתויים ובריגושים.
ברצף של אמרות קצרות מספקים לנו רבותינו כלים שיסייעו לנו להפוך את העולם בו אנו חיים לעולם טוב יותר, ואת עצמנו לאנשים טובים יותר. לימוד מעמיק של דבריהם יכול להאיר לנו פינות חשוכות ולסייע לנו לפתור דילמות יומיומיות.
***
מנהג ישראל לפתוח את הקריאה השבועית במשפט מתוך המשנה הראשונה בפרק העשירי של מסכת סנהדרין:
כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר.
נראה כי יש משהו באמירה זו שמשמש כהקדמה כללית למסכת אבות.
על מנת להבין זאת, כדאי שניגע מעט בפירושה של משנה זו.
לכאורה, המשמעות הפשוטה של משפט זה היא כי לכל יהודי ויהודי יש חלק בעולם הבא. אין אף בן ישראל שלא יזכה, בסופו של דבר, להגיע אל העולם הבא.
הקושי בהבנה ראשונית זו מתעורר מיד עם המעבר למשפט הבא במשנה:
וְאֵלּוּ שֶּׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא, הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְאֶפִּיקוֹרוֹס:
לפני מילים ספורות הבטיח לנו התנא כי לכל ישראל יש חלק לעולם הבא. כיצד זה הוא סותר את דבריו ומציג רשימה של יהודים שלא יזכו לכך? האם, בסופו של יום, יש לכולם חלק בעולם הבא או לא?
תמיהה זו מחייבת אותנו לשוב ולדייק בדבריו הראשונים. 'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא'. בקריאה ראשונית הנחנו כי 'כל ישראל' משמעותו 'כל אחד מישראל'. כעת אנו מבינים כי לא זו הכוונה.
האמירה 'כל ישראל' מתייחסת לעם ישראל ככלל. יש משהו מיוחד בעם היהודי שנקודת הפתיחה שלו מצויינת. כל מי שנמנה על העם הזה משתייך באופן אוטומטי לקבוצת המאושרים להם יש חלק לעולם הבא.
אך ניתן לאבד את כרטיס הכניסה הזה בהתנהגות בעייתית. למרות העובדה שלכל ישראל יש חלק לעולם הבא, ישנם בודדים מתוך העם שיכולים, בדרכם הקלוקלת, להוציא את עצמם מן הכלל ולאבד את חלקם בעולם הבא.
מדוע? מהו ה'עולם הבא', ומה גורם לאיבוד הזכות להשתייך אליו?
***
בצעירותינו חונכנו לחשוב כי העולם הבא הוא מקום בו נקבל שכר טוב על מה שעשינו. 'שי' על התנהגות טובה. כמו שהילד הכי חרוץ בגן קיבל ממתק מהגננת בסוף היום, כך גם אנו, ככל שנתנהג טוב יותר בשנות חיינו בעולם הזה נקבל יותר פרסים והפתעות.
גישה זו מתיישבת בקלות על הלבבות הצעירים, אך אינה מספקת את המענה במלואו.
'גמול העולם הבא הוא, שכפי מעשיו שעשה בעולם הזה כן תקבע לו מדרגה בטובה האמתית, שהיא הדבקות בו יתברך ויהנה בה לנצח נצחים '
מטרת האנושות היא להידבק בטובו של הקדוש-ברוך-הוא. התורה והמצוות מלמדים את האדם כיצד הוא צריך להתנהל, ומהי הדרך שתהפוך אותו לאיש שלם.
היכולת להתקיים בעולם הבא מבוססת על דרגת השלמות אליה הגיע האדם בעולם הזה. החיים בעולם הבא הם חיים של טוב מושלם. מי שהצליח להפוך את עצמו לאדם טוב, מי שזיכך את אישיותו והשלים את תפקידו יכול לחיות בעולם הבא.
בעולם-הבא לא מקבלים 'פרס' על מעשים טובים. המעשים הטובים הופכים את האדם לקרוב יותר למטרה.
בתור ה'עם הנבחר', קיבלנו את מפת הדרכים. כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. נקודת המוצא היא שהעם כולו צועד על המסלול הנכון, הדרך מסתיימת בהתעלות עצמית וברוממות. אך אפשר גם לסטות מהנתיב. אפשר לחפש אופציות אחרות. האופציות הללו אולי נראות מושכות יותר, אך נקודת הסיום נמצאת הרחק-הרחק מן העולם הבא, מחיי הטוב-האמיתי.
זו הסיבה, על פי חלק מן הראשונים , שהעולם הבא אינו מוזכר בפירוש בתורה. התורה מעניקה את ההוראות כיצד להפוך לאדם טוב יותר, כאן בעולם הזה. המשימה היא להתרומם ולהתעלות כאן, היכן שאנו נמצאים היום. התוצאה המתבקשת היא חיי-נצח מרוממים בעולם הבא, אך זו אינה המטרה. המטרה היא להפוך לאדם נעלה ומרומם.
לאחר הקדמה קצרה זו, נוכל לשוב לדברי המשנה. וְאֵלּוּ שֶּׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא, הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְאֶפִּיקוֹרוֹס:
לאור האמור, מתבקש כי לאפיקורוס, האתאיסט, זה שאינו מאמין במציאות הא-ל, אין חלק לעולם הבא. העובדה הזו אינה עונש, אלא נתון. בהיותו בעולם הזה לא הטביע בעצמו אף מידה אלוקית ולכן המציאות היא שאין לו עולם הבא, הוא אינו קרוב לה' ואף אינו רחוק ממנו, הוא פשוט לא קשור אליו.
האומר אין תורה מן השמים, אולי מאמין בכח עליון, אבל אינו מבין שלבריאת העולם ישנה מטרה. הוא אינו מקבל את העובדה שהבורא נתן הוראות המפרטות את הדרך אל המטרה.
אדם כזה, שוב, אינו צועד בדרך שתוביל אותו אל השלמות ואל קנין נצח בעולם הבא. גם לו אין אפשרות טכנית להשתייך לעולם הבא. פשוט אין לו את זה.
***
אך השלישי מתוך הקבוצה האומר אין תחיית המתים מן התורה, מציב בפנינו אתגר.
אדם זה לכאורה מאמין בתחיית המתים. הוא גדל על כך שזה הולך להתרחש והוא מאמין בכך בכל מאודו. רק דבר אחד קטן מבדיל בינו לבין כל השאר. הוא אינו מוכן לקבל את דרשות חכמים שלמדו זאת מן התורה עצמה.
מהו החוסר המהותי של האיש הזה? מדוע אין לו חלק לעולם הבא?
רש"י מבאר זאת כך:
האיש הזה מאמין בתחיית המתים, אמת.
מדוע? מנין לו?
אם אין לאמונתו בסיס איתן, ידיעה שלא ניתן להפריך, הרי שהוא אינו מאמין. הוא אידיוט.
או כלשונו של רש"י "מהיכן הוא יודע? מה לנו ולאמונתו?".
היהדות אינה דת של אמונות תפלות, היהדות מבוססת על ידיעה פשוטה, עובדתית. שכל אדם עם מעט התבוננות מסוגל להגיע אליה בכוחות עצמו. הדרישה האלוקית היא קודם כל "וידעת היום", והרמב"ם כינה את ספרו המעמיד את יסודות היהדות בשם 'מדע'.
אמונה שמבוססת רק על תחושות ורגשות אינה יהדות. מאמין כזה אין לו חלק לעולם הבא, כי גם הוא, פשוט לא בכיוון.
האמירה החד-משמעית הזו פותחת, מידי שבוע, את הלימוד במסכת אבות.
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. לא צריך לעשות מאמץ מיוחד כדי להיות חבר במועדון היוקרתי של אנשי העולם הבא, כל יהודי יכול!
אבל, צריך להיזהר לא לעשות שטויות בדרך. לא לרדת מהמסלול. לפני שמתחילים צריך לזכור את שלושת היסודות האיתנים. יש בורא לעולם, הוא העניק לנו ספר הוראות-שימוש לעולם שברא, וכדאי לעשות את זה נכון.
מציאות ה'.
תורה מן השמים.
שכר ועונש.
לאחר הקדמה חשובה זו, אנו מוכנים לצאת לדרך.