יש משכורת או לא? - פרק א' משנה ג

אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם: (אבות, פרק א' משנה ג') 

מהפכה.

דברי אנטיגנוס איש סוכו חוללו מהפכה בבית המדרש.

אנטיגנוס איש סוכו היו לו שני תלמידים שהיו שונין בדבריו, והיו שונים לתלמידים, ותלמידים לתלמידיהם. עמדו ודקדקו אחריהן, ואמרו: מה ראו אבותינו לומר דבר זה? אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית? אלא - אילו היו יודעין אבותינו שיש עולם אחר ויש תחיית המתים - לא היו אומרים כך! עמדו ופרשו מן התורה, ונפרצו מהם שתי פרצות: צדוקין וביתוסין. צדוקים על שום צדוק, ביתוסין על שום ביתוס. והיו משתמשין בכלי כסף וכלי זהב כל ימיהם, שלא הייתה דעתן גסה עליהם, אלא צדוקים אומרים: מסורת הוא ביד פרושים שהן מצערין עצמן בעולם הזה, ובעולם הבא אין להם כלום (אבות דרבי נתן, ה, ב).

צדוק ובייתוס, שני תלמידים בבית מדרשו של אנטיגנוס, הבינו את דבריו של רבם כפשוטם. אין לצפות לגמול או לשכר על עשיית המצוות. יהודי, עובד אלוקים, צריך לעשות זאת מתוך הכרה שאין לו ברירה. כעבד שאינו מצפה לשום דבר בתמורה למה שהוא חייב לעשות.

והם לא היו מסוגלים. הם לא רצו לחיות כך. לעבוד כל החיים ולא לקבל שום תמורה? כלום? לא מקובל עליהם. עמדו ופרשו מן התורה.

ואנחנו מה? איך ניתן להבין את דבריו של אנטיגנוס איש סוכו?

שלושת המשניות הבאות ממשיכות את המשנה הקודמת. בעוד במשנה הקודמת למדנו על שלושת הדברים עליהם העולם עומד, במשניות הבאות יפרטו התנאים, איש בדרכו, אחד משלושת הדברים הללו.

אנטיגנוס איש סוכו פותח את הסדרה הזו עם שיעור בענייני עבודה. איך עובדים את ה' כראוי. ואת השיעור הזה הבינו צדוק ובייתוס כביכול אין תמורה לעבודה הקשה בעולם הזה.

בואו נתחיל עם מה שבוודאי לא נאמר כאן:

כך מגדירה התורה את מטרת המצוות: וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה (דברים, ו, כד).

זו התשובה אותה אנו עונים לבן החכם בליל הסדר. זו התשובה המגדירה את מטרת המצוות בעולם הזה. לטוב לנו כל הימים. אנחנו מקיימים מצוות וזה טוב לנו.

אז אי אפשר להבין את דברי המשנה כפי שצדוק ובייתוס בחרו להבין. אין ספק שמקבלים שכר על המצוות.

על מנת לחדד זאת נתבונן בדבריו כפי שהם מופיעים באבות דרבי נתן:

אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר, אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס. ויהי מורא שמים עליכם, כדי שיהיה שכרכם כפול לעתיד לבא (אבות דרבי נתן, ה, א).

כמעט כמו שמופיע אצלנו. כמעט. 

נשים לב למשפט האחרון: ויהי מורא שמים עליכם 'כדי שיהיה שכרכם כפול לעתיד לבוא'.

זו אינה סתירה? הרגע למדנו לא להתייחס לגמול. והנימוק הוא, כדי שנקבל גמול? איך ניתן ליישב את המשפטים הללו?

על מנת להבין זאת נשים לב למינוח השונה. בתחילת דבריו אנטיגנוס איש סוכו מתייחס ל'פרס'. בסוף המשנה מבטיח אנטיגנוס כי התנהלות כזו תביא 'שכר'. וזהו לא הבדל טכני. זהו הבדל מהותי.

המילה 'פרס' מגיעה מהמילה פרוסה. חתיכה. שכר, מנגד, זו התמורה המלאה המגיעה לאדם על פועלו.

המצוות, כפי שכבר כתבנו בעבר, הם בעצם 'הוראות שימוש' לעולם הזה. בורא העולם העניק לנו ספר בו הוא מדריך אותנו בדיוק כיצד להשתמש בעולם הזה. המדריך הזה, ספר התורה, מוביל אותנו צעד אחר צעד למקסימום האפשרי כאן בעולם.

קיום המצוות מוביל אותנו להשיג את כל הטוב שאלוקים חפץ להעניק לנו. ה'שכר', התגמול המלא, הוא היעד הסופי. כאשר נמצא את עצמנו במקום הטוב ביותר, דבקים בה' ובטובו הגדול.

הנקודה הראשונה שמתבררת מתוך דבריו של אנטיגנוס היא זאת. אל תתמקדו במה שקורה בינתיים. אל תסתכלו על ה'פרוסות', על החלקים שנגלים לעיניכם לפני שאתם רואים את התוצאה המוגמרת. כאן בעולם נראה לפעמים שצדיק רע לו, כאן נראה שאלו המקיימים מצוות כראוי אינם מרוויחים רוב טוב והצלחה. אבל מה שאנו רואים כאן זהו רק חלק קטן מפאזל אלוהי שלם ומופלא. אל תהיו כמו עבדים שמחפשים את האינטרס הקטן בסוף היום, את התוספת, הטיפ שהאדון תוחב ליד. תסתכלו בגדול, תבינו שאתם חלק ממשהו אדיר-מימדים. חלק מהשכר הגדול, חלק מהטוב המוחלט שהתורה מובילה אותנו אליו.

מלבד זאת, אנטיגנוס מעביר שיעור נוסף. שיעור שגם אותו בייתוס וצדוק לא השכילו לשמוע. לו כוונתו של אנטיגנוס איש סוכו היתה כפי שהם הבינו אותה, די היה לו לתמצת ולומר משפט קליל ופשוט: אל תעבדו את ה' בשביל לקבל שכר. מדוע מאריך איש סוכו בדבריו, מביא דוגמאות מעבדים, חוזר וכופל מה צריך לעשות, בשביל מה כל זה? לא היה קל יותר להעביר את כל המסר הזה במשפט אחד קצר?

ניכר מתוך הדברים שאנטיגנוס מעמיד לפנינו שני מודלים של עבודה. יש עובדים שמגיעים לעבודה בלי חשק. הם לא נמצאים שם כי כיף להם וכי הם מאמינים במה שהם עושים, אלא בגלל שהם יודעים שבלי לצאת לעבוד לא יהיה להם לחם להביא הביתה. כל היום חושבים על המשכורת, על מענקי החג ועל הקידומים האפשריים. אבל הלב שלהם לא בעבודה. בכלל לא.

לעומתם, יש עובדים אחרים. אלה אנשים שמקבלים בדיוק את אותה המשכורת אבל הם לא שם רק בגלל זה. הם מגיעים לעבודה כי הם אוהבים את מה שהם עושים. הם מאמינים בפעילות שלהם. הם מרגישים שככה הם ממקסמים את היכולות שלהם ועושים את מה שטוב ונעים להם.

אנטיגנוס פונה לכל יהודי שקורא את דבריו אומר לו כך: אתם כבר עושים מצוות, כבר עובדים את ה'. 'כבר הגעתם לעבודה'. אל תהיו כמו הסוג הראשון, זה שפועל בלי חיבור פנימי, זה שלא אכפת לו מהפעולות אותן הוא מבצע אלא חושב כל היום רק על הרווחים האישיים שלו. היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס. תהיו כמו אלה האחרים. העובדים שמחוברים לעשייה שלהם. אלה שמרגישים חיבור פנימי, שנמצאים שם עם הלב והנשמה.

מותר לחשוב גם על התוצאות האישיות. 'האומר סלע זו לצדקה על מנת שיחיה בני הרי זה צדיק גמור' (ראש השנה, ד, ב). אבל זה לא צריך להיות המנוע. לא זו הסיבה היחידה. המטרה היא לעבוד את ה' מתוך אהבה. מתוך ידיעה שקיום המצוות הוא הדבר הנכון והטוב ביותר לעשות בעולם הזה (עיינו שם בדברי התוספות המיישבים את מימרא זו עם משנתינו).

אבל החיבור הפנימי הזה עלול להוביל גם לתוצאות בעייתיות. אדם שמרגיש אהבה-פורצת-גבולות עלול באמת לפרוץ גבולות. וזה אסור. גבולות הגזרה ברורים מאוד. כל חוקי התורה מחייבים במידה שווה, לכל מצווה יש דרך מדוייקת כיצד חובה לבצע אותה. לא ניתן, בשום אופן, להשאיר את החוויה הדתית של האדם רק במישור הפנימי, האוהב והמתחבר.

'ויהי מורא שמים עליכם'. יחד עם צורת העבודה האוהבת, אסור להקל ראש. 'מורא השמיים' בא במקביל לאהבת ה'. לא ניתן לאהוב בלי לזכור גם את המורא. רק השילוב המנצח של עבודה מתוך אהבה ויראה גם יחד יכול להביא את האדם לפסגת ההישגים האישיים שלו.

בהצלחה!